אור הישר (נשים א) כב

עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה כו', ע' שאגת אריה סי' נ"ג

שם ת"ר וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה ר"א אימר תקוץ ר' עקיבא אומר הגדיל כו', הארכתי בזה בחידושי עה"ת פ' תצא וע"ע נובי"ק חי"ד סי' צ"ט

תוד"ה המפקיר. אבל הפקר שמסלק רשותו מועיל אפילו בעל פה כו' והפקר אינו אלא סילוק בעלמא כו' זה כתבו נמי בגיטין ל"ח ע"ע ע"ש, ולטעמייהו אזלי בב"מ די"ב ע"א בד"ה ויצא במש"כ דבמתנה איכא דעת אחרת מקנה משא"כ בהפקר דמיד כשיצא מידו ליכא בשעת זכייה דעת אחרת ע"ש, והטעם משום דאינה אלא סילוק, וכשהפקיר נסתלק רשותו ובשעת הזכייה ליכא מאן דמקני ליה. וזה מתאים עם שיטתם בב"ב קל"ח ע"א. דהא דאר"ל בכריתות כ"ד הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם זכה, דאיירי בשתק ולבסוף צווח אבל צווח מעיקרא לא קנה ויחזרו לנותן דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה ע"ש, וא"כ בע"כ מאוגד הנותן למתנתו עד שזוכה המקבל, דאם לא יקבל הרי הוא שייך עדיין להנותן ואין לשום זולתו חלק בזה, ועמש"כ בחידושי לנדרים מ"ג ע"א

ע"ב ר"ש בן אלעזר אומר תשעים יום ירח שלשים ימים שלשים ואח"כ שלשים כו', ע' ספרי ר"פ תצא ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' י"ב אות א'

שם תניא ר' חנינא בנו של ר"ג אומר מפני מה גרים בזה"ז מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו שבע מצות ב"נ ר' יוסי אומר כו' אבא חנין אומר כו' אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה א"ר אבהו ואיתימא ר' חנינא מאי קראה ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות. ופירש"י אשר באת שמיהרת ולא איחרת, והנה עכ"פ לפירש"י לא בא ר' אבהו אלא לפרש טעמא דאחרים, וע' בתוד"ה אשר באת מה שהקשו בזה, ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"מ שדקדקו המפרשים על כפל הלשון בפסוק ישלם ה' פעלך. ותהי משכורתך שלמה וגו', ע"ש מש"כ כל אחד לפי דרכו, אמנם בתרגום מפרש יגמול ה' לך גמול טוב בעלמא הדין על עובדך טב ויהא אגרך שלימא לעלמא דאתי כו' ע"ש, והנה גם לפי פירושו קשה בפסוק לשון משכורתך שלמה, האם יעלה על הדעת שהקב"ה יקפח שכרה שלא יהיה במילואו. עד שחז"ל במדרש דרשו שרמז לה שלמה יעמוד ממך ע"ש אולם לפי המבואר הכא דכל התנאים החליטו שיש גזר דין על הגרים שיהיו מעונין ויסורין באין עליהן בזה"ז. לפ"ז שפיר יש מקום לברכת בועז, שיגמול לה השי"ת טוב בזה ובבא כתרגומו, אמנם אחרי שתזכה בעוה"ב יותר משאר גרים אפשר שבשביל זה תנוכה שכרה מעט מעוה"ב. לכן מסיק ותהי משכורתך שלמה שלא ינוכה ג"כ שכרה בבא. בשביל הטוב שתשיג בעוה"ז. ולפ"ז תהיה כוונת ר' אבהו דקאמר מאי קראה, על כלל הברייתא, שכל התנאים יצאו רק לחפש טעמים מדוע גרים בזה"ז מעונין כו', אבל מנין להם ההנחה בהחלט לאמר כן על כל הדורות והמקומות שהם מעונין כו'. הלא הא דלא ראינו אותם בהצלחה אינה ראיה. ולה"ק מאי קראה היכן מרומז זה בכתוב, וקאמר מדצריך בועז לברכה שישלם ה' פעלה. והאם חשיד קוב"ה לקפח שכר הגרים חלילה. וכפל עוד דבריו. ובע"כ דבזולת ברכתו תהיה ככל הגרים בעוני ויסורים בזה"ז, לכן הוצרך לברכה שיגמול לה השי"ת טוב בזה ובבא כתרגומו, והוסיף עוד משכורתך שלמה שלא ינוכה משכר העוה"ב, בשביל טוב העוה"ז שאינם בכל הגרים, הלא מוכח מן הכתוב דסתם גרים מעונין בזה"ז, כ' היה נלע"ד לולא פירש"י ז"ל

רש"י ד"ה גר תושב. והזהירו הכתיב על השבת דמחלל את השבת כעובד ע"ז, ע' ח"ס חא"ח סי' ס"ב

תוד"ה ירח. משמע דסתם חדש שלשים יום והא דאמרינן בר"ה כו', ע' בת' פמ"א ח"א סי' ג'

תוד"ה אין מקיימין. ונראה לר"י דטעמא דר"ע, לפי שצוה הקב"ה לאברהם למול עבדיו לכך אסור לקיים שאינם מלין. עי' בס' עמק יהושע סי' ב'

תוד"ה זה גר. ונראה דהכא בעושה מלאכה לצורך ישראל דומיא דוינפש בן אמתך. ע' בת' הרשב"א סי' נ"ט ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקנ"ט ובמשך חכמה לפ' משפטים בפסוק וינפש בן אמתך וע"ע בתורת האדם להרמב"ן סוף ענין ההוצאה

דף מ"ט ע"א במשנה איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דכרי ר"ע כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קנ"ג

שם אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר נדה דהא תפסי בה קידושין שנאמר ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין. הנה תפיסת קידושין בנדה מהאי קרא יליף חזקיה, כדאמרינן בין בקידושין ס"ח ע"א. ואביי בדורו המאוחר צירף לזה דין סוטה ושבשני אלו לא הוי ממזר, ועמש"כ בחידושי לקידושין שם ולשבועות י"ח ע"ב וע"ע בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ט"ו

רש"י בד"ה ולר' סימאי. וכגון נתינה לישראל דקיימי בלא תתחתן בם ומשבעה אומות הוא, ע"ל כ"ג ע"א תוד"ה ההוא וברש"י לקמן ע"ו ע"א ובר"פ הלוקין ד"ה נתינה ובר"פ עשרה יוחסין ד"ה נתיני ובר"פ אלו נערות ובתוס' שם וברמב"ם ספי"ב מאיסורי ביאה ובמגיד משנה שם

תוד"ה הכל מודים. וי"ל דאליבא דרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה איצטריך לאשמעינן