אור הישר (נשים א) רב

תוד"ה פרט. תימא מאי קאמר בסמוך דר"ש ל"ל איסור חל על איסור אימא דאחע"א ל"ל איסור מוסיף אית ליה כו', ע' ש"א ס' ע"ו ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ב ובטעם המלך ה' יסוה"ת

בסה"ד הכי אית לן למימר דלית ליה איסור מוסיף באיסור קל על איסור חמור כי ההיא דכהן גדול שבא על אחותו אלמנה. ע' בת' הגרע"א סי' ק"ע ובנובי"ת חא"ח סי' קי"ז

דף ע"ח ע"א כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל כו', ע' סה"מ ל"ת קס"ב וברמב"ן שם שרש חמישי ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פי"ז ה"ב מאיסורי ביאה

שם אמר אביי קידש לוקה בעל לוקה כו' רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קפ"ב וסי' רכ"א ובת' מהר"ם פדוואה סי' י"ד ובבאר יצחק חא"ח ס"ס כ"ט

שם ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה כו' ומודה רבה בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קנ"ב ובנובי"ת חאה"ע סי' נון ובדורש לציון דרוש יו"ד ובת' הגרע"א סי' קצ"ד ובאבני מלואים סי' ז' סק"ט ובמעין החכמה דף קכ"ח ע"ב

, שם וכולן מקרא אחד דרשו אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל ר' יהודא סבר עד דאית כל זרע מישראל כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"ה

שם ראב"י סבר מזרע ואפילו מקצת זרע כו', ע' אבני מלואים סי' ד' סקט"ז

תוד"ה במה הצד. קשיא לר"י דהא לא שייך פסול ביאה גבי מצרי אלא כשנשא בת ישראל כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ב

, ע"ב והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו מכהן אין מישראל לא כו', ע' משך חכמה להפטרת פ' אמור ובח"ס אה"ע ח"א סי' צ"ג

שם בא לימלך מורים לו כראב"י נשא אין מוציאים אותה ממנו כר' יוסי, ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ג ובת' אבקת רוכל סי' נ"ד ובנובי"ק חאה"ע סי' ו' ובנועם ירושלמי בכורים פ"א

במשנה האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים ר' יהודא אומר נאמנים, ע' בת' הגרע"א סי' ק"י ובח"ס אה"ע קמא סי' י"ג וסי' ע"ו

שם יכיר יכירנו לאחרים מכאן אר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור כו', ע' בס' חזקה רבה חא"ח סי' ח'

שם לרבנן יכיר ל"ל כשצריך היכירא כו' ל"ל קרא מיגו דאי בעי מיתבא ליה במתנה מי לא יהבי ליה כו'. ע' שעה"מ פ"ג מה' מכירה ובמש"כ בחידושי לב"ב קכ"ז ע"ב וע"ע במעין החכמה דף קכ"ב ע"ב ובקצוה"ח סי' ר"ג סק"ח

שם ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל כו' ע' תומים סי' סמ"ך ס"ק י"א ובת' הגרע"א ס"ס קל"ב ובת' ראשי בשמים חח"מ סי' פ"ב ובעמק יהושע סי' ז'

, רש"י ד"ה ממזר הוא שנולד לו מחייבי כריתות כו' ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר כו'. ע' בת' שיבת ציון סי' ס"ז ובת' חו"י סי' צ"ג

רש"י ד"ה ר' יהודא אומר נאמנים. ארישא נמי פליג כו', ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ח

תוד"ה ל"צ. הא אי ידעינן בודאי שעדין הוא גוסס נותנו בחזקת שהוא קיים והוי גט כו', ע' בת' ריקאנטי סי' רמ"ה ובמעשה בצלאל שם ובס' נר אהרן סי' ד'

, בא"ד ומ"מ קשה דאמרינן בפ' מי שאחזו שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו ואין לך גוסס גדול מזה ש שבודאי ימות ע"כ, ולולא דברי התוס' היה מקום לחלק ולאמר דאין זה ענין כלל להא דבודאי ימות, רק דבנשחט שהיה עד עתה בריא ושלם ואף ש בשחיטתו ניתק פתיל החיות אכן כל עוד שדופק בקרבו מעט חיות אותו המעט הוא ברגש של חיים והבנה ברורה, משא"כ גוסס מחמת חולי שכבר אפסו כחותיו לאט לאט לכן גם הרגשות שבו ג"כ כבר נחלשו עד שאין לבנות על הבנתו וע' בח"מ ובב"ש סי' קכ"א סק"י ובשטמ"ק לערכין ד"ד ע"א מש"כ ע"ד התוס' שם בד"ה ולא אוציא ובמש"כ בחידושי שם, ובלא"ה אפילו בסתם גוסס מחמת חולי בלתי מובן לע"ד איך נוכל לכלול כל מיני גוססין החת סוג אחד הלא הנסיון יעיד דאין לכוללם בחדא מחתא, וגם במה ששנינו הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו גדרו נדר והקדשו הקדש אמרו כן ע"פ רוב גוססין המדברים ולעיני הרואים הוא בשכל בריא. אבל ודאי ישנם ששכלם מטושטש ומפני חשש זה של המיעוט הוא כותב בצוואתו שנמצא אז בד בדעה צלולה ועדיין צ"ע

דף ע"ט ע"א איתמר קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם כו', ע' בת' הרא"ש סוף כלל ל"ג ובאור זרוע ח"א סי' תרנ"ז ובת' מהרי"ט ח"א סי' י"א ובמה שהאריך בזה בס' בית זבול בסי' ג' וסי' ז' ט' כ"ו

שם והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ל"צ דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה, ע' בת' עונג יו"ט סי' פ"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' ג'

שם ושמואל מ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' התם תרתי לריעותא הכא