אור הישר (נשים א) ר

פ"ג ובת' חמדת שלמה חאה"ע ס"ס כ"ג ובס' שערי ישר ח"א רפ"א וע"ע בת' הגרע"א סי' פ"ה ובש"ש שמעתא ד' פי"ז

שם ומה טעם אמרו שתוקי פסול גזירה שמא ישא אחותו מאביו כו', ע' ראבי"ה סי' קנ"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' וי"ו

שם ואמר רבא דבר תורה אסופי כשר מ"ט אשת איש בבעלה תולה כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' זיין

רש"י ד"ה ואב"א הני נמי. אלא הוה אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על הודאי אזהרת ודאי ללקות עליו ועל אזהרת ספק אזהרת ספק לאיסורא, ע' ש"ש שמעתא א' פ"ה

תוד"ה מאי איכא. ועו"ק דמאי קאמר ומיעוט שהלכו בעליהם למדה"י דהאי נמי יש לנו להכשירו דשמא בא ע"י שם ושימש כי ההוא עובדא דאבוה דשמואל כו', ע' ח"ס חאה"ע קמא סי' יוד

ע"ב שלשה נאמנין לאלתר אלו הן אסופי חיה ופוטרות חברותיה כו', ע' בירושלמי דפרקין ה"ב ובב"ב פ"ג ה"א ובמד"ר פ' וישב עה"פ ויהי בעת לדתה ובמפרשים שם ובאו"ז ח"א סי' ש"מ וסי' תרט"ז תרנ"ז ובחזקה רבה חי"ד סי' קצ"ז ובאור שמח פ"ט הלכה ל"ב מאיסורי ביאה

שם דתניא חיה נאמנת לאמר זה יצא ראשון וזה יצא שני כו'. הנה במהרי"ק שרש קע"ט הביא תקנות קדמוניות מר"ת שאפילו אשה יחידה או קרוב נאמנים להעיד שראו שהכהו כו' וכן בכל דבר קטטה שאין עדים רגילין להיות בדבר מזומנים כו' אפילו בדבר שיש בו ממון, והביאו ראיה מהך דהכא דחיה נאמנת לאמר זה בכור אפילו יש בו הוצאות ממון ה' סלעים לכהן. וכ"פ הרמ"א בחו"מ ס"ס ל"ה וע' ביש"ש לב"ק פ"ק סי' מ"א אבל עכ"פ קשה, ניהי דנשים איתנהו בדינין כאנשים מקרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כדילפינן בב"ק ט"ו ע"א אמנם לפ"מ דתנן התם פ"ז ע"א דאשה פטורה מלשלם על מה שהזיקה עד שתתגרש, א"כ איך נאמנת החיה להעיד בדברים שבממון הלא עדות שאי אתה יכול להזימה הוא, דשמא לא תתגרש ולא תתאלמן לעולם, וסתמא דגמרא הרי לא איירי דוקא בפנויה אלא אפילו בחיה שהיא אשת איש

ונלע"ד דכל היכא דליכא לקיומי ביה כאשר זמם ממש אז לקי דומיא דמעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה, וכיון דאיכא בזה מלקות שפיר הויא עדות שאתה יכול להזימה כדכ' התוס' ריש מכות ע"ש, אמנם כ"ז צריכינן לדעת הש"ך בחו"מ סי' ל"ג סקט"ז דגם בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה משא"כ לפ"ד הסמ"ע שם סקכ"ו בשם הר"י והנ"י דזהו רק בדיני נפשות א"כ בלא"ה ניחא. וע"ש בתומים סקי"ב ובמש"כ בחידושי לב"ק ט"ו ע"א וע"ע בת' מהר"ם ב"ב סי' תתק"כ

שם והא"ר יוחנן אין ערער פחות משנים כו', ע' בת' מהרי"ק סי' פ"ז ובח"ס חי"ד סי' קי"ט

שם נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשל"ט ובאבני מלואים ר"ס ל"ה

רש"י ד"ה בזמן שמקחו בידו. דרמיא עליה למידק כו'. ע' ברא"ש ור"ן ובקצות החשן ר"ס רכ"ב

רש"י ד"א אבל בזמן. דכיון דלאו עליה רמיא תו לא דייק לזכור למי הוא, ע' נחל יצחק ר"ס ט"ו

דף ע"ד ע"א נאמן דיין לאמר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבע"ד עומדין לפניו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל"ג ובשערי תשובותיו ח"א סי' ע' ובת' הרא"ש כלל ו' סי' ט"ו ובכלל נ"ו סי' ו' ובת' הריב"ש סי' שי"ן וסי' ת"ד ובתומים סי' כ"ג סק"ג ובסי' כ"ה סק"ה ובקצוה"ח סי' כ"ג סק"א

שם שלשה נאמנין על הבכור אלו הן חיה אביו ואמו כו', ע' בת' הרא"ש כלל נ"ב סי' ב' ובחוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח סי' ג' וע"ע במל"מ פט"ו הי"א מאיסורי ביאה ושם הלכה ל"ב

, שם מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי כו', ע' בת' הרשב"א חלק רביעי סי' שי"ד ובת' הריב"ש סי' רל"א

שם אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי כו' אמר רבא הלכה כאבא שאול, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ז' וע"ע באור זרוע ח"א סי' תרנ"ו ובחזקה רבה חאה"ע סי' י"ט

במשנה כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זב"ז רי"א רא"א ודאן בודאן מותר ודאן בספקן וספקן בודאן וספקן בספקן אסור כו' ע' בת' הגרע"א סי' ו' ובח"ס אה"ע קמא סי' י"ד

תוד"ה שודא לכך פיר"ת שודא דדייני דכל מה שירצה הדיין לעשות יעשה דהפקר ב"ד הפקר כו', וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קכ"ז

ע"ב ה"ק אע"פ שר' יהודא אוסר גר בממזרת ה"מ גר דראוי לבא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאין ראוין לבא בקהל לא, ע' דורש לציון דרוש ז' ובנובי"ת חי"ד סי' קפ"ב

דף ע"ה ע"א אלא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה פשיטא השתא מדין ישראל משתקינן ליה מדין כהונה מיבעי כו', ע' בת' הרשב"א סי' קל"ה ובס' חזקה רבה סי' מ"א.