אור הישר (נשים א) כ

סי' צ"ט וע"ע בתורת האדם להרמב"ן ענין האבילות, ד"ה בפרק החולץ

תוד"ה מלישא וליתן מלבנות ולנטוע. בפ' בתרא דתענית בירושלמי מוקי בבנין ונטיעה של שמחה כו', ע' ראבי"ה סי' תתפ"א

. ע"ב בשלמא נישואין בלא סעודה איכא שמחה אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה. ע' בת' הריב"ש סי' ר"ס

שם אלא א"ר אשי שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד, ע' בתוד"ה שאני ובת' הרא"ש כלל כ"ז סי' ו'

דף מ"ד ע"א וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן ע"ל ק"א ע"ב תוד"ה וקראו ובת' שיבת ציון סי' צ"ז ובמש"כ בחידושי לערכין ד"ב ע"א

שם ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו כו' כלך אצל שכמותך כו', אולם אם אמר אעפ"כ אני רוצה ליבמה כי יש לי במה לפרנסה אין כופין אותו לדברי הפוסקים דמצות יבום קודמת אלא יעשה מה שלבו חפץ אחרי שהב"ד קיימו מה ש שמחוייבים לדבר, כדכ' בת' הרא"ש כלל נ"ב סי' ו'

שם אי הכי אפילו טובא נמי עצה טובה קמ"ל ד' אין ספ' לא כי היכי דנמטייה עונה נה בחדש. נ"ב דעפ"ז מובן ג"כ השיעור במשנה דכתובות צ"ג ע"ב מי שהיה נשוי ד' נשים דהתוס דייקו שם על מספר ארבע ע"ש וע"ע במשך חכמה ר"פ עקב

שם היינו טעמא דר"ע דא"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו, ע' משך חכמה לפ' אמור בפסוק גרושה מאישה ד"ה שם בתו"כ

רש"י ד"ה אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה ולא יפסול את הכשרה לכהונה כו', ע' שאגת אריה סי' צ"ג

תוד"ה כל שאינו וייל דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב להו. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קס"ד

תוד"ה אלמה לא. הקשה ה"ר י"ט ב"ר יצחק אכתי צרת צרה היכי משכחת לה כו', ע' בס' דורש לציון דרוש ו'

תוד"ה דלמא י"ל דנהי דאין חשיב סתם מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד כו', ע' בתוס' לעיל מ"ב ע"ב ד"ה סתם

ע"ב איכא למיפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ועוד היא תועבה כתיב ואין בניה תועבין, ע' מה שהקשה במהרש"א ומש"כ על דבריו בשער התירוצים

שם הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום כו' ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"א ובדורש לציון דרוש ב' ובמנחת חינוך מצוה רס"ד וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט"ז ובת' דבר אברהם ס"ס כ"ו

תוד"ה ה"נ משמע הכא דזונה פסולה לתרומה כו' ותימה לר"י מנלן דאסורה בתרומה כו'. ע' בתוס' לעיל ס"פ ארבעה אחין ובמשך חכמה לפ' אמור בפסוק את אביה

בא"ד ואין להקשות ל"ל דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה כו', ע' אבני מילואים סי' ו' סק"ב

תוד"ה עשאה זונה. היינו לשמעון התימני ולר"ע משום דגלי לן לרא שיש ממזר מחייבי כריתות כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ה אות ד'

דף מ"ה ע"א ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא דאמרי נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כו', ע' בת' שיבת ציון סי' ס"ז ובאבני מלואים סי' ז' סקי"ג ובס' עולת שמואל בחידושיו לכתובות ד"ג ע"ב

שם דכולהו אמוראי דמכשרו מודו שהולד פגום לכהונה כו', ע' יורש לציון דרוש ב' ובת'. הגרע"א סי' צ"א ובת' דבר אברהם ס"ט כ"ו

שם ואף ר' יהודה מורה בה להיתירא, ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' כ"ו

שם וכי אתא לקמיה דרבא א"ל או גלי או נסיב בת מינך, ע' בחזקה רבה שם סי' רנ"ז

רש"י דיה שבנה פגום. בנה פגים לאו דוקא כו' אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה ע' בת' רמ"א סי' י"ח

רש"י ד"ה בת מינך. בת ישראל מן הנכרי הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא, ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ב'

ע"ב ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אריב"ל מי לא טבל לקירויו. ע' בת' עין יצחק הא"ח סי' ב'

שם הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין כו', ע' בת' אבקת רוכל סי' מ"ט ובחידושי הגר"ח פי"ג הי"א מאיסורי ביאה

תוד"ה כיון דאמו. ואומר רבינו שמואל דהורדוס לא נשא בת ישראל שעשה תשובה כו', ע' נחל אשכול לס' האשכול ה' מילה סי' מים

בא"ד וי"ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה כו', וכ"כ התוס' נמי בסנהדרין ל"ו ע"ב ד"ה חדא לאתויי ע"ש, ולכאורה קשה הלא בב"ק פ"ח ע"א אמרינן מקרב אחיך ממובחר שבאחיך ואיך נופל לאמר על ממזר שהוא ממובחר שבאחיך, ואפשר לאמר דכוונת התוס' הוא אם אנו מוקמינן אותו על דין תורה ממש, אז בע"כ הוא מקרב אחיך, וממובחר שבאחיך הוא רק מדרבנן, וזה היתה כל טענת הורדוס מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך רבנן כדאמרינן בב"ב ד"ג סע"ב. פי' דמדין התורה לא היה נפסל למלכות בשביל שהיה עבד. דגם עבד כשר למלך דאחיו הוא במצות וע"ש בתוד"ה מאן דריש. נמצא דרק עם דרשתם זו נפסל לדעתם מן המלוכה, ולהכי קם קטלינהו לכולהו רבנן כנלע"ד.