אור הישר (נשים א) יט

בא"ד ולאו דוקא ברח דה"ה חלה כו'. ע' באור זרוע ה' יבום סי' תרל"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתנ"ה

דף מ"ב ע"א אר"נ אמר שמואל משום דא"ק להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני, בבית שמואל ר"ס י"ג נסתפק אי דין הבחנה הוא דאורייתא או האי קרא הוא רק אסמכתא ע"ש, ובאמת הרי האי קרא דרשינן לקמן ד"ק ע"ב דרחמנא הכי קאמר ליה לאברהם לא תנסב נכרית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה כדהרגישו התוס' בסוגיין בד"ה לזרעך ועמש"כ בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא ר"ס י"ב ובאבני מלואים ר"ס י"ג

והנה ראיתי בס' ארעא דרבנן סי' קצ"ג אהא דהבחנת ג' חדשים א' גרושות וא' אלמנות שכ' וז"ל אע"ג דבפ' החולץ יליף ליה מקרא דלהיות לך כו' כתב הרמב"ם פי"א דה' גירושין דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל, ולא ידענא איפוה מצא ברמב"ם שם האי לישנא. הלא אדרבה מדכ' שם בהלכה כ' וז"ל וגזירת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד כו' צריכה להמתין תשעים יום ע"ש, משמע דראויות לילד דאיירי שם בהלכה י"ח הוא מדאורייתא. זולת אם נימא דהוא הבין במש"כ הרמב"ם וגזירת חכמים היא כו'. היינו דכלל דין הבחנה היא גזרת חכמים ובכלל הגזירה היתה אפילו שאינן ראויות לילד, אמנם כדכ' הרב המחבר ז"ל הנ"ל דהרמב"ם כ' דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ליתא שם, ומספיקא של הב"ש אי הוא דאורייתא או דרבנן משמע נמי דדבר ברור בזה לא נמצא ברמב"ם

שם מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכות להמתין ג"ח כו', ע' ריב"ש סי' תס"ב

שם רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו וייבם את אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק, ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"מ

שם ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג"ח ליבדקה, ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' פ' וע"ע בת' הריב"ש סי' תמ"ו ובת' הגרע"א סי' פ"ט וסי' ק"ד

שם לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו כו', ובכתובות ד"ס ע"א פתח בברייתא האיסור בדידה. מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש ה"ז לא תתארס ולא תנשא כו', וע' בנוב"י קמא חאה"ע סי' י"ז

שם אלא סתם מעוברת למניקה קיימא כו', ע' אבני מלואים סי' י"ג ס"ק ט"ז

רש"י ד"ה ויפטור את יבמתו. וסתם נכרית זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה כו', ע' מהרש"א ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ה' ובנובי"ק חאה"ע סי' כ"ג

רש"י ד"ה וכי מלו ג"ח. ואי מיעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו ג"ח כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קפ"ח

רש"י ד"ה מחפה עצמה. שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא ויירש בנכסי בעלה שני, ע' נובי"ת חאה"ע סי' קל"ז

תוד"ה לאחר ג"ח. אבל אם מת היבם לאחר ג' צריכה להמתין ג"ח דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה כו', ע' בת' ח"צ סי' א' ובפני יהושע לכתובות ד"ט בתוד"ה מאי לאו ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ד וע"ע בת' רקאנטי סי' רל"ח ובמעשה בצלאל שם

תוד"ה לזרעך. לקמן בפ' נושאין דריש מהאי קרא דאזהר ליה רחמנא לאברהם לא תינסיב נכרית ושפחה כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' י"ג

תוד"ה גר וגיורת. מכאן משמע דגר מותר בגיורת ודלא כאוסרים כשינשאו מקודם זילא יחזרו לסורם. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד אות יוד

תוד"ה סתם רבינו שמשון זקנו של רשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא כו' ואין נראה לר"ת כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קי"ט וסי' רל"ו ובת' הריב"ש סי' י"ג ובנובי"ק חאה"ע סי' י"ח ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' ח'

ע"ב הלכה כר' יוסי מכלל דיחידאה פליג עליה אין והתניא כו', ע' בת' הגרע"א כי' צ"ה

שם כולן צריכות להמתין ג"ח, ע' בת' הריב"ש סי' ר"ב ובס' התרומה סי' קל"ג. שם מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם כו'. ע' בת' חו"י סי' צ"ד ובראבי"ה סי' קי"ג.

רש"י ד"ה אשה בושה לבא לב"ד ולתבוע יורשים בשביל בנה, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' א'

תוד"ה הלכה כר' יוסי. ודייק דליתנהו להני כללי מדאיצטריך ר' יוחנן לפסוק כר' יוסי אע"ג דיחידאה פליג עליה כו' ע"כ, וקשה דהו"ל נמי להביא מהא דפליגי ר' יהודא ור' יוסי בשבת ל"ה ע"א בשיעור ביה"ש וארבב"ח א"ר יוחנן הלכה כר' יהודא לוגין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה כו', ופירש"י מדקאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודא להכי והלכה כר' יוסי להכי ש"מ מספקא ליה כו' ע"ש והשתא אם בעירובין שם היה מוחלט לר' יוחנן הא דקאמר דהלכה כר' יוסי לגבי דר' יהודא א"כ אמאי מספקא ליה, ובע"כ דלדידיה גופיה ליתנהו להני כללי בהחלט וצ"ע

תוד"ה סתם. וי"ל דודאי בסתם ואח"כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהילכתא כסתם, ע' בת' מהרי"ל דיסקין סי' ל"ז

דף מ"ג ע"א אמימר שרא ליארס ביום תשעים כו', ע' בת' הריב"ש סי' תס"ג

שם והא ההוא דעבד סעודת אירוסין ביום צ' ואפסדיה רבא לסעודתא כו', ע' סנהדרין י"א ע"א תוד"ה רשב"ג ובת' פנים מאירות ח"א סי' ג'

תוד"ה במקום שמותר לכבס גרסינן ול"ג לספר כו', ע' בתוס' ישנים ובנוב"י קמא חי"ד