אור הישר (נשים א) קצו

אותו אבל שלא בפני עדים כגון שפיו הכשילו ומתוך דבריו נודע שהוציא טרפה אין מעבירין אותו כו' ע"ש, והשתא קשה ה"ד אי אמר אמתלא על מה שהכשילו פיו פשיטא דאין מעבירין אותו כדכ' המחבר שם סי' א' סי"ג גבי טבח ש שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהא נראה שהוא טרפה וגם היה אומר שהוא טרפה ואח"כ אמר שכשר היה ונתן אמתלא לדבריו הראשונים דמהני, ואף דהתם גרע דהא עביד נמי מעשה הסימן כמש"כ המפרשים ואפ"ה מהני האמתלא, מכש"כ בהוציא טרפה מת"י ונתן אמתלא שהיה בזה שוגג גמור הרי ודאי דמהני, ואם לא נתן אמתלא לדבריו אמאי אין מעבירין אותו הא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי והוא דאורייתא כנ"ל, והש"ך גופיה הלא כתב שם דאם יש עדים על מכירת הטריפה מעבירין אותו, ועכ"פ הי"ל לחלק שם בין אם חייב לאחריני בהודאתו או לא. כגון שמשלם מכיסו לקונה את הטריפה, דאז התחייבות ההודאה נופלת רק עליו, אולם בנוגע לדינא אין נ"מ דהש"ך גופיה מסתפק שם בלא"ה ע"ש. וע' נובי"ק חאה"ע סי' נ"ז ובאור שמח פ"י ה"ב מה' אישות

שם ואמר אביי א"ל עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן, ע' בת' הריב"ש סי' רמ"ה

שם ואמר אביי אמר לו עד אחד שורך נרבע והלה שותק נאמן ע' ח"ס חי"ד סי' קכ"א ובעונג יו"ט סי' נ"ד בהגה"ה

רש"י ד"ה אמרינן. משראוה שנתיחדה עמו א"צ להעיד על הביאה דכיון דלבה גס בה מחזקינן אותו בחזקת שבא עליה לשם קידושין. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' כ"ו

רש"י ד"ה הודאת בע"ד כמאה עדים דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו. ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ס"ב ובקצוה"ח סי' ל"ד סק"ד

תוד"ה לא איברי סהדי. מכאן אור"ת דאין צריך עדים לעשות קנין כו', ע' בת' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' י"ג וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רפ"א

תוד"ה א"ל עד אחד אכלת חלב והלה שותק נאמן. פי' דשתיקה כהודאה דמי כו', ע' בת' הרשב"א סי' תקמ"ה ובתמים דעים להראב"ד סי' פ"ז ובת' נחלת דוד סי', כ"ה וע"ע בת' מהרי"ט ח"א סי' פ"ט

תוד"ה נטמאו. וי"ל דההיא דהנזקין מיירי כשאינו שותק אלא מכחישו כו', ע' ראב"ן סי' צ"ב ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קנ"ו ובחזקה רבה חי"ד סי' ל"ד

דף ס"ו ע"א ה"ד אי דקא מודו בעלים היינו ע"פ הבעלים, ע' תומים סי' ל"ז ס"ק כ"א

שם איבעיא להו אשתו זינתה בעד אחד כו', ע' בת' חמדת שלמה חא"ח סי' ט"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' י"ד ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ו ובעולת שמואל בחידושיו לכתובות כ"ב ע"א ובת אגודת אזוב חי"ד סי' ז'

שם אי מהימן לך זיל אפקה כו', ע' בת' הרשב"א סי' קי"ח וסי' שע"ו תתל"ז אלף קפ"ז ושם חלק רביעי סי' רנ"ז ובחלק ששי סי' ל"ד ובת' מהר"ח או"ז סי' כ"ו וע"ע בתוס' גיטין נ"ד ע"ב ד"ה אמר ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ז ובת' מהרי"ק סי' פ"ב ובס' תשובת שמואל קונטרס אשת כהן ובת' משיב דבר ח"א סי' כ"ה וע"ע בט"ז אה"ע סי' קט"ו סקי"א

, שם ה"ד אילימא דבי תרי אמרי אישתבאי ובי תרי אמרי לא אישתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמיך אהני, ע' בס' שערי ציון להגאון רב"צ ז"ל מבילסק סי' יוד

שם ורבא לעולם תרי ותרי וכדאמר רב אחא בר מניומי בעדי הזמה ה"נ בעדי הזמה. ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ס"ה

תוד"ה אמר אביי. תימא והא אמרת המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו כו', ע' ראב"ן סי' ס"ד ובת' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו

בא"ד וי"ל דהתם אפשר כיון דלא קדשה בפני עדים המעות מתנה כו'. ע' נובי"ת חאה"ע סי' ע"ג

תוד"ה רבא אמר. וא"ת כיון דשותק ושתיקה כהודאה דמיא למה לא תאסור עליו וכי לא יוכל לעשותה עליו דאיסורא כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף קע"ט ובמיוחסות סי' קל"ג

, תוד"ה הקם להם. ומפרש ר"ת דוקא ציץ משום דכתיב בו והיה על מצחו תמיד משמע דמותר שלא בשעת עבודה כו', ע' שאגת אריה סי' ל"ט ובקונטרס אחרון שם סי' נ"א

תוד"ה מאי חזית וא"ת מ"מ תיהני ליה חזקה דאימיה שהיתה בחזקת כשרות דהא אמרינן בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, ע' נובי"ק חי"ד סי' נ"ז ובת' שיבת ציון סי' מ"ט

בא"ד וי"ל דלא אמר אוקי תרי בהדי תרי אלא בתרומה דרבנן כו' אבל ביוחסין דאיכא איסורא דאורייתא החמירו כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' י"א ובנובי"ק חאה"ע סי' ס"ו וסי' ע"ב

ע"ב מקוה פסולו ביחיד ובע"מ פסולו ביחיד ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו בשנים, ע' ש"ש שמעתא ג' פ"ד ובבאר יצחק חי"ד סי' י"ח

שם דבר אחר מקוה פסולו בגופו בעל מום פסולו בגופו, ע' חזקה רבה חי"ד סי' כ"ג

שם ואביי אמר לעולם דקא מכחיש ליה ודקא אמרת אמאי מהימן דא"ל שלח אחוי, ע' בת'