אור הישר (נשים א) יח

אמנם עצם דברי הירושלמי בלתי מובן לע"ד, לפ"מ דמפרש בק"ע שם דפליגי אי אזלינן בתר דעת המוציא, דבשלמא אי הוה פלוגתתם באכילה ע"י הדחק היינו דמקשה ליה ר' יוחנן מהא דחולה דאכילתו היא ע"י הדחק ואמרינן בב"ק ק"י ע"א דלא שמה אכילה, משא"כ אי פלוגתתם היא בשיעורא ולאו שיעורא מ"ש חולה דנקט דבדידיה י"ל דלהכי פטור משום דנפשו קצה באכילתו ואינה כלל בנדר אכילה, מפי הי"ל להקשות הוציא אוכלין לקטן כמלא פי קטן יהא חייב, ובע"כ משום דשיעוריה כגרוגרות לא משגחינן במה דאיהו צריך לאכילת הקטן וה"ג בשיעורין דאוכלי בהמה כיון דתנן שיעוריה כמלא פי פרה לא משגחיגן במאי דאיהו א"צ רק לגדי וע"ש בפ"מ והשתא מ"ש דנקט חולה, ובהכרח דכוונת פלוגתתם היא רק באכילה ע"י הדחק ובזה סבר ר' יוחנן דכל הוצאה לאכילה שע"י הדחק פטור משום דל"ש אכילה ועוד אי על פחות משיעור הקבוע פליגי מאי חדית ר' הושעיה ואיך פליג עליה ר' יוחנן הלא משנה ערוכה שנינו שם ע"ה ע"ב דאפילו אינו כשר כלל להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו ע"ש, ועכ"פ המצניעו חייב על הוצאתו, ומכש"כ הכא דהוכשר לו לפי הגדי ומדוע לא יהיה חייב

וכמ"כ קשה לפ"מ דאמרינן בעירובין ד"ד ע"ב תאנה כגרוגרות להוצאת שבת ואף לפ"מ דמסקינן שם דשיעורין הלמ"מ ואסמכינהו רבנן אקראי ע"ש בכל אופן איך הקשה לו ר' יוחנן מהוצאת אוכלין לחולה דהוא אכילת אדם שהוא דאורייתא על הוצאת אוכלין לבהמה דהוא רק מדרבנן, כדאמר שם ע"ה ע"ב לא אמרו כל השיעורין הללו, וכן שם ע"ח ע"א כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר דשכיחא לקולא כו', ולפ"ז הרי חילוק גדול ביניהם דמאכל אדם א"א לרבות על שיעורא דגרוגרות אפילו לעוג מלך הבשן כדאמרינן ביומא ד"פ, ולהכי לא נוכל ג"כ למעטו גם לחולה משיעור גרוגרות דהוא הלמ"מ, משא"כ לשיעור אוכלין דבהמה דכל עיקרו מדרבנן הוא והם שיערו בכוונת המוציא וחלקו אם הוציאו לפרה או לגמל כו', לפ"ז שפיר חדית ר' הושעיה בדין כוונת הוצאתו לגדי, ואי ס"ל לר' יוחנן דחכמים עשו בזה חיזוק לדבריהם כשל תורה, בשביל זה אין לדחות דברי ר' הושעיה ולהקשות עליו מהוצאת אוכלין לחולה אלא מצד חכמים עשו חיזוק כו' וצ"ע

ע"ב א"ר יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה אות י"ד

דף מ"א ע"א במשנה מת יבם יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה, ע"ל ד"ח ע"א ובת' הרשב"א סי' שנ"ח

שם מאי וכן אימא אבל המגרש, ע' קונטרס עץ שתול סי' י"ג שם מ"ט דרב משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון, ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' א'

שם מתיב רב המנונא ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ל"ד

במשנה ר' יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו ע' אבני מלואים סי' י"ג סק"ג

שם ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול, ע' מה שהאריך בזה הרמב"ן בתורת האדם ענין האבילות

ע"ב התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת חליצה וייבום היא כו', ע"ל ל"ה ע"ב תוד"ה תיגלי מילתא ובת' שיבת ציון סי' פ"ו ובעמק יהושע סי' ג' שם ת"ר ג' חדשים הראשונים ניזונית משל בעל כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"ג וסי' תתנ"ה ובת' הריב"ש סי' ש"ג וסי' שס"ג

, שם נפלה לפני יבם קטן מיבם לית לה מבעל מאי פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א אית לה וח"א לית לה והלכתא לית לה משמיא קנסוה, וקשה מ"ש דוקא הכא התחשבו חז"ל עם דין שמים להצטרף לרעתה, הלא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה כדאמרינן בחולין ד"ז ע"ב, ואפ"ה אם הוא במקום סכנה על כל אחד מישראל החוב להצילו ואפילו לחלל עליו יוה"כ שחל להיות בשבת ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי כדפירש"י בב"ק פ"ה ע"א אהא דורפא ירפא ע"ש ול"ד להא דריש ב"ק אדם דאית ליה מזלא ובשבת ס"א ע"ב מזלא דהאי גברא הוא דקא מקבל כתבא וכן בב"מ ק"ו ע"א גבי שדפון דא"ל משום לתא דידך כו' ע"ש. דהתם בא רפואה או עונש מן השמים על האדם דאפשר לתלות במזלו, וה"נ ודאי דעצם מיתת בעלה תלינן במזלה, דהא בתרי או תלתא זימני נקראת קטלנית וקאמר רב אשי לקמן ס"ד ע"ב דמזלה גרים ע"ש, משא"כ הכא דאיירינן לגבי מזונות שבעלה התחייב א"ע וכתב לה בכתובתה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותך. ומאן מפיס אם לא היה כותב לה כך אפילו היה יודע שתפול לפני יבם קטן, ומה"ט גופה לא מצאו חז"ל כנגדה שום טענה אחרת רק טעם זה דמשמיא קנסוה, וזה בלתי מובן הרי על שלשה חדשים הראשונים חל על נכסי הבעל חיוב מזונותיה מפני שיעבודו שנתחייב בכתובתה כמש"כ הב"ש בסי' ק"ס סק"ה, הלא דאז אין עליה שום קנס או עונש מן השמים על מזונותיה, ותיכף ביום הראשון של אחר הג' חדשים חל עליה קנס מן השמים לסלקה משיעבוד הבעל שנתחייב בכתב ידו על כל ימי מיגר ארמלותה וצ"ע כעת, וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ל"ו ובת' חו"י סי' צ"ד בכללי דרב אחא ורבינא ובת' הנרע"א ס"ס צ"ב

תוד"ה עמד בדין וברח לאו בברח בשבילה איירי שרוצה לעגנה כו', ע' תוס' כתובות ק"ז ע"ב ד"ה עמד בסה"ד ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"ו.