אור הישר (נשים א) קפט

קדושים בפסוק ואיש אשר ינאף וע"ע בדורש לציון דרוש י"ג ובעולת שמואל ח"א סי' פ'

שם רבא אמר לא היי קידושין. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ט

שם אחיות הוא דאינן מקודשות הא נכריות מקודשות כו', ע' בת' הריב"ש סי' רי"ד ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' י"ב

שם אילימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה. ע' תוס' ב"ב קמ"ג ריש ע"א ובת' הרשב"א סי' אלף ר"ל ובקצוה"ח סי' ר"י סק"ה ובס' צבי גאון יעקב בחידושיו למכילתין

רש"י ד"ה קידושין שאין מסורין לביאה קידש אחת משתי אחיות ולא פירש כו', ע' ברי"ף וברא"ש ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ל"ו

תוד"ה קידושין. אבל חייבי לאוין איסור הביאה לא באה ע"י הקידושין כו', ע' בת' הגרע"א סי' ר"ד ובאבני מלואים סי' ל"א ס"ק כ"ג

ע"ב אביי מתרץ לטעמיה כו' ואם אמר הראויה לביאה תתקדש לי אינה מקודשת כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ד'

שם הכא במאי עסקינן דשויתיה שליח כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ע' ועמש"כ בחידושי לקמן ס"ד ע"ב וע"ע באבני מלואים סי' כ"ז סק"י

רש"י דל"ה כולן אסורות. ואפילו אמצעית ש שבקטנות דלגבי קטנות אותה הבת גדולה היא כו', ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ע"ב

דף נ"ב ע"א ת"ש דתני טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמש בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"ו ובמיוחסות סי' קל"א וע"ע באור שמח פ"ג ה"ד מגירושין

שם תיובתא דרבא תיובתא והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם. והגנה בלשון זה ממש אמרינן בב"מ כ"ב ע"ב גבי יאוש שלא מדעת ע"ש, ומשמע דמשום דרבא איתותב להכי הלכתא כוותיה דאביי באין שום חולק, וכן פירש"י בעירובין ט"ו סוף ע"א גבי לחי העומד מאיליו ובגיטין ל"ד ריש ע"ב גבי גלוי דעתא בגיטא דהלכתא כאביי משום דהן מן ההלכות של סימן יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי ע"ש, משמע דזו היא כעין החלטה דאין חולק על האי כללא וכולהו ס"ל דבאלו הלכה כאביי נגד רבא והיא החלטת רב אשי בב"ק ע"ג ע"א או מר בר רב אשי בסנהדרין כ"ז ע"א, אולם שם גופה אמרינן בב"ק דרב פפא עבד עובדא כוותיה דרבא ובסנהדרין הגרסא רב פפי, ואפשר דאינהו לא פליגי על כל האי כללא רק על עד זומם ע"ש

אמנם מה שיש להעיר בזה מהא דסנהדרין מ"ז ע"ב דפליגי אביי ורבא באורג בגד למת אי הזמנה מילתא דמסקינן שם מ"ח ע"ב דרש מרימר הלכתא כוותיה דאביי וו בנן אמרי הלכתא כוותיה דרבא והלכתא כוותיה דרבא ע"ש. ולפ"ז כל סוגיא דהתם פליג אכללא דיע"ל קג"ם. דמרימר הלא פסק כאביי נגד רבא אע"ג שאינה מיע"ל קג"ם ורבנן דהתם דפליגי עליה דמרימר וכן סתמא דגמרא שם אי הוה סבירא להו להאי כללא אמאי איצטריכו למיפסק דהלכה כרבא פשיטא, וע' בכעין זה בתוס' ע"ז ל"ב ריש ע"ב ושם ל"ג ע"ב בד"ה והלכתא ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע כעת, וע' מה שהאריך בסוגיין בדורש לציון דרוש י"ג

שם קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת התם בגזל דידה כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ט ובאבני מלואים סי' כ"ז סק"ב

תוד"ה ביע"ל קג"ם. וא-ת אמאי לא חשיב נמי פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה כו' דהא מסקינן והלכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' ע-"כ, והנה מלבד מה דהתוס' בב"מ שם ד"ה את מהימנת כתבו דהלכה כרבא ע"ש, אפ-ל נמי דהש"ס קבע פלוגתייהו דאביי ורבא רק במאי דאינהו גופייהו פליגי והיינו ביע"ל קג"ם משא"כ בב"מ ל"ו ע"ב שם פליגי רק בדעתיה דרבה, מר אמר דרבה אמר חייב ואידך אמר דרבה אמר פטור, ולפ"ז אין מקים לכלול פלוגתא כזו במחלוקת דאביי ורבא בכל המקומות בש"ס

ולפ"ד הר-ן והנמו"י לדעת הרי"ף בב"מ צ"ג ע"ב דאפילו למ"ד תחילתו בפשיעה וסב"א פטיר גבי ש"ח מ"מ גבי נזיקין כה"ג חייב ע-ש, לפ"ז לא פסיקא ליה למקבע הלכתא בזה כיון דבהאי דינא ישנם שני סיגים נפרדים, כן היה נלע"ד לולא דברי התוס' ז"ל, ועמש"כ בחידושי לב"ק נ-ח ע"א

ע"ב והא מתניתין דגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת ל"ק הא דשדיך הא דלא שדיך ע' ת' הרא"ש כלל ל-ה סי' ב'

, שם אתא ההוא גברא לקמיה דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוי, ע' בת' הרשב"א סי' תתקס"ח ובאבני מלואים סי' כ"ח סק"ד ובס' חבל יעקב סי' ב' וע"ע בבני פ"ה אהובה ה"ז מה' אישות

שם אתא לקמיה דרבא אמר לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד כו', ע' קצוה"ח ר"ס רס"ב ובעונג יו"ט סי' כ"ס וסי' ק"ח ובת' באר יצחק חא"ח סי' א

, שם דחק סומכוס ונכנס אמר להם כך שנה לי ר"מ כו'. ובלשין זה הוא נמי בנזיר מ"ט ע-ב, ולכאורה לפי המביאר ברמב"ם פיה ה-ה מה' ת-ת וביו"ד סי' רמ-ב דאסור לקרות לרבו בשמו גם לאחר מותו, א"כ איך קרא סומכוס לרבו בשמו, די"ל עפ"מ שפירש"י בסנהדרין ד"ק ע"א דכשאומר מורי רבי פלוני מותר, והכא הלא קרא לו רבי מאיר

, עוי"ל פ"ם דאמרינן בעירובין י"ג ע"ב דלא ר"מ