אור הישר (נשים א) קפד

דידיה אמר הגדילו אינם יכולים למחות כו'. ע' בס' המקח לרב האי גאון שער ששי ובת' באר יצחק חא"ח סי' א' ענף ד'

שם והתנן שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים כו' אר"נ הלכה כדברי חכמים, ע' בת' הרא"ש כלל צ"ח סי' ה'. רש"י ד"ה והא הוו. והלא אין שליחות לקטן דגבי ושלח ושלחה איש כתיב כו'. ע' נובי"ת חאה"ע סי' נ"ד ובקצוה"ח סי' קפ"ח סק"ג

רש"י דיה אלא לחוב ע"מ לזכות. אנו נעמידו לדון ולערער בשבילם לזכותם כו', ע' העמק שאלה ל לשאילתות ר"פ מסעי

תוד"ה יתומים שבאו אור"ת דדוקא שבאו אבל אם היה האחד מוחה אין להעמיד אפוטרופוס לחלוק בעל כרחם כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך צד קע"ח ס"ס ס"ה

ע"ב לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ע' חזקה רבה חאה"ע סי' צ"ה ענף כ"ג

, שם כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר. ע' בת' הריב"ש סי' רי"ד וע"ע תוס' ב"מ נ"ו ע"ב דיה כל דבר ובמש"כ בחידושי שם

שם שילח ביד פיקח פיקח חייב ואמאי נימא שלוחו ש"א כמותו שאני התם דאשלד"ע דאמרינן דברי הרב ודה"ת ד"מ שומעין והנה לפמש"כ הרמ"א בחו"מ סי' שפ"ח סט"ו במי ששלח שליח למסור אם השליח הוחזק לעשות חייב המשלחו ואין לאמר אשלד"ע הואיל והוחזק בכך ע"ש, לפ"ז צ"ל דהגמרא הכא איירי בסתם ישראלים המוחזקים בכשרות, אבל אה"נ אי הוה השליח מומר או מוחזק להבעיר, דלא שייך גביה לאמר דברי הרב ודה"ת דמ"ש, אז בודאי חייב המשלח דבדידיה לא אמרינן אשלד"ע וא"כ בב"ק נ"א ע"א דפריך אמתניתין דבור של שני שותפין היכי משכחת לה אי דשוו שליח תרוויהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזיל כרה להו אשלד"ע, והקשה שם הרשב"א בחידושיו לוקמי בשליח עכו"ם ותירץ דאין שליחות לעכו"ם ע"ש, ולפ"ד הרמ"א תקשי לוקמי בשליח מומר או מוחזק לכך, ומזה תהיה ראיה לדעת הש"ך שם דחולק על הרמ"א וע' בשעה"מ פ"ה הי"ד מה' מלוה ושם פ"א הי"ד מה' תרומות ובס' שושנת העמקים להפמ"ג כלל יוד ובשער המשפט סי' קפ"ב ובחידושי הגרע"א לב"מ ד"י ע"ב ובטו"א לחגיגה ד"י ע"ב וע"ע באור שמח פ"ג הי"ז מה' אישות ובת' שיבת ציון סי' נ"ג

שם כי עשה שליחותיה דבעה"ב בעה"ב מיהא מעל אמאי נימא אשלד"ע שאני מעילה דילפה חטא חטא מתרומה מה תרומה משוי שליח אף מעילה משוי שליח כו', ע' רמב"ם פ"ז ה"ב מה' מעילה ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ה

שם משום דהוי מעילה ושליחות יד שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הב"כ אין מלמדין, ע' ים התלמוד לב"ק דף ע"ה

רש"י ד"ה חטא חטא מתרומה. וכתיב בתרומה באכלה בשוגג ולא ישאו עליו חטא. ע' טו"א לחגיגה ד"י ע"ב

, תוד"ה אמאי מעל נימא אשלד"ע תימא הא ע"ב מיירי בשוגג כו' א"כ יש שליחל דבר עבירה כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ט פ' פ"א פ"ב ובטורי אבן לחגיגה ד"י ע"ב ובמש"כ בחידושי לב"ק נ"א ע"א וע"ע במחנה אפרים ה' נזקי ממון סי' ז'

דף מ"ג ע"א נילף מינה משום דהוה מעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד כו', ע' לבוש מרדכי לב"מ סי' י"ג ובס' תשובות לשואל סי' ה' ובים התלמוד לב"ק דף ע"א

שם טביחה ומכירה מאי היא א"ק וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ולכאורה איך יליף מהאי קרא שליחות, ולמידק מינה דהוו שני כתובים הבאים כאחד, הלא האי מכרו מבע"ל במכילתא משפטים שם דאין עונשין מן הדין ע"ש, וי"ל דזה ג"כ למדו במכילתא שם מקרא אחרינא, דכי יפתח וכי יכרה אם הפותח חייב הכורה לא כש"כ אלא ללמדך שאין עונשין מן הדין, וע' תוס' ב"ק ד"ב ע"א וד"ד ע"ב וברש"י חגיגה סופ"ק ובמש"כ בחידושי לפ' משפטים וע"ע במל"מ פ"ג ה"ו מה' גניבה ובמעין החכמה דף ל' ע"ב

שם דבי ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח ע' בת' הגרע"א סי' קפ"ז ובמש"כ בחידושי לחולין ע"ח ע"ב

שם וחד הוא ולא אנוס הוא ולא שוגג הוא ולא מוטעה. ע' ספרא פ' אחרי פרק ט' ובר"ש משאנ"ץ שם ובהתוה"מ שם סי' צ"ה וסי' ק"א ובס' אור גדול דף י"ח ע"ב

שם האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב כו'. ע' שעה"מ פ"ו ה"ב מה' עכו"ם ובת' מהר"ח או"ז סי' קמ"א ובדורש לציון דרוש יוד ובנובי"ת חאה"ע סי' קי"ב ובתומים סי' ל"ב סק"ב ובקצוה"ח שם סק"א ובעונג יו"ט סי' צ"ו

שם איתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי אין שליח נעשה עד כו', ע' אור שמח פ"ב הט"ו מגירושין

שם אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי ה"נ דלא הוו קידושי, ע' בת' הריב"ש סי' תע"ט ובת' מהר"ם פדוואה סי' ל"ב.