אור הישר (נשים א) קפג

ע"ב ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות כו', לכאורה מלשון כל ימיו משמע דמעיקרא חיה צדיק גמור ובכ"ז מרד באחרונה, הרי דלא ס"ל לרשב"י הא דאביי דאמר בברכות כ"ט ע"א גמירי טבא לא הוי בישא, דאל"ה כל דברי רשב"י נוסדו על דבר דאינו במציאות, ולפ"ז קשה מדוע לא פריך בברכות שם מרשב"י, על האי גמירי דאביי כדפריך שם ממקומות אחרים, ואז לא הוה צריך לפלוגתא דאביי ורבא כו' ע"ש וצע"ק, וע"ע בירושלמי פאה פ"א סוף ה"א ובאור זרוע ח"א ס"ס תמ"ח

שם נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה כו', ובדרך זה קאמר רשב"י בברכות י"ד ע"ב בדין הוא שיקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד והיה אם שמוע לויאמר שזה ללמוד וזה לעשות, וכה"ג בסדר התפילה אתה חוננתנו למדע תורתיך ותלמדנו לעשות בהם כו', וע' עקידה שער צ"ח ובמשך חכמה לפ' בא בפסוק למען תהיה

רש"י ד"ה ופסול לעדות. דכיון שאינו מן הישוב אין מקפיד על עצמו כו', ע' ברמב"ם ה' עדות רפי"א ובמפרשים שם ובת' מהר"ם ב"ב סי' תקל"ה

תוד"ה אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת והא דאמר בפ' במה מדליקין כו', ע' שער התירוצים

תוד"ה ויש אומרים. וי"ל שחוטף פחות מש"פ א"נ שגזל דבר שאנו מקפיד עליו, ע' מחנה אפרים ה' גזילה סי' ב'

דף מ"א ע"א מצוה בו יותר מבשלוחו, ע' בת' הריב"ש סי' פ"ב ובת' מהרי"ק סי' ק"ע

שם רב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא. וע' שבת קי"ט ע"א, ובשו"ע סי' ר"ג שכ' דאפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת ע"ש, ולכאורה אי לא חששו שעי"ז יבטלו מת"ת לעצמם ולתלמידיהם ובע"כ שסמכו עה"כ והיה ביום הששי והכינו. דמיניה דריש רב חסדא בשבת קי"ז ע"ב לעולם ישכים אדם להוצאת שבת ע"ש ועפ"ז יל"ד מאי ראיה משם לקידושין הלא שבת שאני דיש סמך מן הכתוב והכינו, משא"כ בקידושין דילפינן שליחות מהיקישא דויצאה והיתה כדלקמן בסמוך. אפשר דאין נ"מ אם המצוה תעשה על ידו דוקא או ע"י שלוחו וצע"ק

שם אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה, ע' בת' מהר"י מינץ סי' ב' ובתרמת הדשן סי' רי"ג ובת' הריב"ש סי' קצ"ג

שם שליחות מנלן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה ע' שליח כו', ע' ח"ס חא"ח סי' ר"א

שם ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח עי' בת' מהר"ח או"ז סי' כ"ו ובת' הריב"ש סי רכ"ח ובקצוה"ח סי' קפ"ב סק"ב

שם ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא תרום תורם כדעת בעה"ב כו'. ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' ל"א

תוד"ה אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו כו'. וכ"ה דעת הרמ"א סי' ל"ז ס"ח וע' בס' תשובת שמואל קונטרס קדושי קטן דף כ"ו ע"א

ע"ב א"ק אתם גם אתם לרבות את השליח. ע' בת' עונג יו"ט סי' ק"ח ק"ט

שם וכי כל הקהל כולו שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו ש"א כמותו נכתוב רחמנא בקדשים כו', ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ח ובעונג יו"ט סי' נ"ד נ"ה ובת' באר יצחק סי' א' בהגה"ה ושם סי' ג'

שם דא"ר ינאי גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, ע' בת' הרמב"ם סי' ק"מ ובדורש לציון דרוש ז' ובנועם ירושלמי לדמאי פ"ה

רש"י ד"ה והן אוכלין עמו שהרי עשאוהו שליח לשחוט ושלהן פסול ע' מנחת חינוך מצוה ו' ובס' עולת שמואל ח"א סי'

רש"י ד"ה שבן ישנן במחשבה. מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב עולות. ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ט'

תוד"ה נפקא ליה. וא"ת אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים משחיטת פרו של אהרן מדאיצטריך לאמר שהיא בבעלים כו', ע' אור שמח פ"ג הי"ז מה' אישות ובמה שהארכתי בחידושי למנחות י"ט ע"א ושם צ"ג ע"א

תוד"ה הנכרי. וקשה לפירושו דמשמע דפליגי ביש קנין לנכרי ובפ' השולח פליגי בה אמוראי כו', ע' בת' ר' בצלאל אשכנזי סי' א'

דף מ"ב ע"א שליח בקדשים מנא ליה מיניה ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' א' ענף א' בהגה"ה

שם שאני התם דאית ליה שותפות בגוייהו. ע' בת' מהרי"ק סי' נ"ב ובס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ז

שם אלא לחוב ע"מ לזכות כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ע"ח ובתמים דעים להראב"ד סי' קנ"ח

שם ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' דל"ח

שם אר"נ אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה ואם הגדילו יכולים למחות ור"נ