אור הישר (נשים א) קפא

סומכין ואין בנות ישראל סומכות תנופות דבר אל ב"י כו', ע' מג"א סי' י"ד סק"ב ובברכי יוסף שם

תוד"ה תפילין. וא"ת ומה בכך מ"מ נילף קרחה מתפילין דאין גז"ש למחצה כו' וי"ל דשמא לא נגמרה גז"ש אלא לאשמעינן מקום הנחת תפילין, ע' בקונטרס כללות הסוגיות שבסוף ס' באר יעקב כלל ל"ה ובנובי"ת חי"ד ס"ס קצ"ה

תוד"ה הקבלות. וא"ת אמאי איצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים תיפ"ל דכולהו מ"ע שהז"ג הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום כו', ע' בס' עמק יהושע סי' כ' וע"ע בשעה"מ ה' מילה ובמעין החכמה דף צ"ט ע"א ובארצות החיים סי' י"ד סק"א וע"ע בטו"א לחגיגה ט"ז ע"ב

ע"ב במשנה כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' נ"ג וע"ע באור זרוע ח"א סי' רי"ג ובטו"א למגילה ד"י ע"א

תוד"ה אי דפנים. אפ"ה מדאיצטריך קרא לרבויי כהן הדיוט דכשר בה מכלל דפשיטא ליה לתנא דנשים אינן כשרות בה, ע' טו"א למגילה ד"ט ע"ב

תוד"ה כל מצוה בסה"ד. ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל נכרי דפריך עלה דמתניתין דקתני החדש אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה בשל נכרי משמע דחדש דקתני במתניתין נוהג בשל נכרי. ע' בת' הרא"ש ריש כלל שני ובכנסת יחזקאל סי' מ"א

דף ל"ז ע"א מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחו"ל אף כל שהוא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, ע' בס' אהבת ציון דרוש י"ב ובהשמטות להעמק שאלה סי' נ"ב

שם אמר אביי מאן תנא דפליג עליה דר"א ר' ישמעאל היא דתניא ללמדך שכ"מ שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה כו', ע' בת' שיבת ציון סי' מ"ח ובאור שמח פ"י ה"ד ממאכלות אסורות

ע"ב משום דהוה מלך וביכורים שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין ואידך צריכי כו', ע' בס' מעין החכמה דף קט"ז ע"ב דפוס רעדלהיים

רש"י ד"ה ר' ישמעאל. בקרבן צבור הוא דהוו אבל היחידים לא נתחייבו בנסכים, ע' משך חכמה ס"פ פנחס

תוד"ה הואיל. וא"ת א"כ למה לא עשו כי אם פסח אחד וי"ל לפי שהיו רובם ערלים כו', ע' משך חכמה לפ' בהעלותך בפסוק למה נגרע בד"ה עוד י"ל. וע"ע במעין החכמה דף פ"ו ע"א

תוד"ה מושב דכתב רחמנא גבי מצה ל"ל תימה דבסוף ערבי פסחים מפיק מיניה לקובעו חובה בזה"ז, ע' בס' מעין החכמה דף ס"ח ע"א ובת' פמ"א ח"א סי' י"ד

תוד"ה ממחרת. הקשה ה"ר אברהם אבן עזרא היכי אמרינן ממחרת הפסח דהכא הוי ט"ז בניסן שנקרב העומר דילמא ממחרת הפסח ממחרת שחיטת הפסח קאמר דהיינו ט"ז בניסן כו', ע' דורש לציון דרוש ו' ובמעין החכמה דף פ"ה ע"ב

דף ל"ח ע"א אקרוב עומר והדר אכול כו', ע' בת' כנסת יחזקאל סי' מ"א

שם לא הוו צריכי דכתיב וב"י אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת כו', ע' טו"א לר"ה ד"ב ע"ב

, שם בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן, ע' טו"א לר"ה י"ג ע"א ובעונג יו"ט סי' צ"ב

שם מה ת"ל היום מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר את מספר ימיך אמלא, ע' מנחות ד"ל ע"א תוד"ה מכאן ובמש"כ בחידושי שם ובשער התירוצים שם

שם ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסוה"נ ויש היתר לאיסורו נוהג בין בארץ בין בחו"ל כלאים שאיסורן איסור עולם כו', והנה כה"ג אשכחן ק"ו בפסחים מ"ד ע"ב ובנזיר ל"ז ע"א גבי נזיר דחשיב מעלתו מה דיש היתר לאיסורו. ולכאורה מה מעלה היא זו הלא הכא איירינן כל זמן שלא התיר העומר וכן התם כל זמן שלא נשאל על נזירותו, ומזה ראיה למה שהארכתי בחידושי לזבחים ל"ב ע"א דכל דבר שיש תקנה לאיסוריה אע"ג דהתקנה לא נעשתה אפ"ה הוקל האיסור ע"פ אפשרות התקנה בין אם תבא מצד עצמה כמו הכא בהאיר המזרח של ששה עשר בניסן או אם תוכל לבא רק ע"י פעולתו בשאלה לחכם על נזירותו, עכ"פ ע"י אפשרות עקירת האיסור קיל איסוריה

תוד"ה אקרוב עומר והדר אכול בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דלאחר הדבור, והקשה בש"א סי' צ"ו הלא ביבמות ד"ה ע"ב דחי הש"ס מה לפסח מילה ותמיד שכן ישנן לפני הדבור, הרי עשה דלפני הדבור חמיר והכא משמע דקיל ע"ש. וכבר הקדימו בקושיא זו באור זרוע ה' פסחים סי' רל"ג וע"ש מה שתירצו, ובחידושי לתנ"ך יהושע ה' הארכתי בישוב קושיתם בטוב טעם בס"ד, וע"ע דורש לציון דרשות ה' ו' ז' ובקונטרס אחרון לשאגת אריה סי' ס"א ובנחלת יעקב להגאון בעל נה"מ בחידושיו לסוכה ד"ל ובעולת שמואל