אור הישר (נשים א) קעח

בניכם בני בניכם מנין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם, והנה דעת תנא בתרא מובן דבניכם ממעט בנותיכם. דהא במשנה סוטה ד"כ ע"א סבר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה ור"א אומר כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות ע"ש, ועפ"ז תנא דברייתא דהכא הוא כמפשר בהא דדריש בניכם ולא בנותיכם. היינו דאין עליו חיוב כבן עזאי ולא איסור כר"א רק רשות, אבל ת"ק דדריש בניכם ולא בני בניכם. הרי אי אפשר שהתורה תמעט מללמוד לאחרים מי שהוא. וכש"כ לבני בנים שהם כבנים לשאר דברים כדאמרינן לעיל ד"ד ע"א ובש"מ ולכן נראה בכוונתו לפ"מ דאיהו הבין קרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך דמורה על מלמד לבנו תורה דהוא כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות הרי דלדידיה עשה בלימודו לבנו כל החוב המוטל עליו בעולמו. והטעם משום דללמד את בן בנו זה מוטל על בנו. דגם על הבן הטילה התורה החוב של ולמדתם את בניכם. וכן עד סוף כל הדורות דהי מינייהו מפקת מחיובא. ולפ"ז בהכרח דהאי ולמדתם אותם את בניכם לא מצי קאי על החיוב ללמד לבני בנים, דבזה הוה מסיר החוב מבנו שיאמר דאבי חייב ללמד עם בני כמו שלמד אותי דבני בנים הרי הם כבנים. ובזה תפוג תורה חלילה כמובן, אבל עתה דדריש לבניכם דוקא. אז מרגיש כל אחד בדורו שהחיוב מוטל במיוחד עליו. וע' בסה"מ במל"ת להרמב"ן ל"ת ב' השכוחה לפי דעתו מהרמב"ם ז"ל וע"ע בס' יראים סי' כ"ט ובקרית ספר למהר"ם מטראני מצוה י"ב ובת' הגרע"א סי' מ"ב

שם אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן. ע' שאגת אריה סי' ל"ו ובח"ס סי' נ"ב ובת' שאילת דוד חי"ד סי' יוד

שם ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד כו'. ע' תוס' ב"מ כ"ג ע"ב ד"ה במסכת ובקונטרס אחרון לשאגת אריה סי' א' וע"ע בס' יראים סי' ל'

תוד"ה לא צריכא. פי' בקונטרס ימי השבת כו' ולא נהירא דא"כ אכתי הו"מ למיפרך מי ידע כמה חיי ונ"ל לפרש בכל יום עצמו ישלש כו', ע' מעין החכמה דפוס רעדלהיים דף צ"ה ע"ב. ע"ב יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו', ע' בהקדמת יד המלך

שם להשיאו אשה מנלן דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים כו', ע' בס' תשובת שמואל קונטרס קידושי קטן

שם ואת בנותיכם תנו לאנשים כו' ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ח

שם ת"ר נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד או"א לכבוד המקום כו' וכן בדין ששלשתן שתן שותפין בו. והנה לקמן ל"ב ע"א קאמר רב חסדא, האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול כו' ע"ש והנה הא דרב אינו יכול למחול, נראה דס"ל לר"ח כדסבר רבא מתחילה דתורה לאו דיליה היא למחול ע"ש. אבל מדוע יכול האב למחול. לזה לא יהיב טעמא ע"ש. אולם לפי המבואר הכא ניחא כיון דהוקש כבודם לכבוד המקום, לכן די לנו אם נקיש גם מחילת כבודם למחילת כבוד המקום שמוחל לבניו. וע' זבחים ס"ט ע"ב תוד"ה ק"ו ובמש"כ בחידושי שם

שם ת"ר שלשה שותפין הן באדם כו', ע' שאילתות פ' יתרו סי' נ"ו וע"ע בירושלמי כלאים פ"ח ה"ג ובביאורי המפרשים לברייתא דר' ישמעאל ולברייתא דספרי ס"פ בהעלותך ובתמים דעים להראב"ד סי' קס"ב ובאבודרהם בברכת אשר יצר את האדם בחכמה

שם תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו כו', ע' מכילתא פ' יתרו ובחזקה רבה חאה"ע סי' ס"ד

דף ל"א ע"א וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו כו', ע' תוס' פסחים ק"ח סוף ע"א ובת' פנים מאירות ח"א סי' צ"ג

שם רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, ע' תוס' יומא כ"ה סוף ע"א ובמג"א סי' רפ"ב סק"ח ושם סי' ב' סק"ו ובמפרשים שם ובמה שהאריכו בזה שם בברכי יוסף ובארצות החיים

שם א"ר יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כר' יהודא סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ט ובמה שהארכתי בחידושי לב"ק פ"ז ע"א

רש"י ד"ה שבן אלמנה אתה ולא צריך אתה למעשה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' מ"ה ובת' הגרע"א סי' ס"ח

ע"ב רב יוסף כי הוה שמע קל כרעיה דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא, ע' פ"ת יו"ד סי' ר"מ ס"ז ובנחלת צבי שם

שם רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה כו' שבקה ואזיל לארעא דישראל כו', ע' כנסת יחזקאל סי' ו'

שם מהו לצאת מארץ לחו"ל א"ל אסור כו', ע' תרומת הדשן סי' מ"ט

שם במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא