אור הישר (נשים א) קעז

מעות הבהמה אפילו בהמה בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך, וכ' התוס' בבכורות י"ג ריש ע"ב בשם הריב"ן דמשיכה לא שייכא בהקדש דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה, וע' בתוס' לקמן נ"ג סוף ע"ב וברש"י ב"ק ס"ו ע"ב ד"ה דגזל קרבן ובתוס' חגיגה י"א ריש ע"א, ומקור דהאי כללא אסמכוה חז"ל בחולין קל"ט אקרא דלה' הארץ ומלואה וע"כ צ"ל דלאו ילפותא גמורה היא דהא בר"ה ד"ו ע"א איצטריך קרא על אפריש ולא אקריב דעובר בבל תאחר בכדי דלא נימא כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה, והשתא אם כל הלימוד היה מקרא דדברי קבלה אז לא היה מקום לאמר דצריך קרא מדאורייתא למעוטיה, ובודאי סברא פשוטה ומובנת היא ול"צ קרא רק אסמכוה אקרא דדברי קבלה. אולם אחרי דמצד הסברא וסמיכת המקרא יש מקום לאמר דבי גזא דרחמנא היא בכל מקום שנמצאת עד דמשו"ה לא יעבור על בל תאחר. ולהכי איצטריך קרא לחיוב אחריותו ולעבירה דבל תאחר אפילו אם הפרישה כל זמן שלא הקריבה. וע"ע בת' הרשב"א חלק רביעי סי' צ"ב

שם האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה. ע' טו"א לר"ה ד"ד ע"א

דף כ"ט ע"א במשנה וכל מל"ת בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד האנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף כו', ע' טו"א לר"ה ד"ד ע"א ובשאג"א סי' ס"ו וסי' פ"ב

שם והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה כו'. ע' בת' הגרע"א סי' מ"ב

שם איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה אשכחן מיד לדורות מנלן תנא דבר"י כ"מ שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו', ולכאורה איכא למידק עפ"מ שהעיר בת' מהר"ח או"ז סי' י"א איך מצינו לפוטרה ממצוה מדכתיב אותו הלא כל התורה בלשון זכר נאמרה ובכ"ז השוה הכתוב אשה לאיש ע"ש, ולע"ד כוונת הש"ס הכא היא דכל הכתוב כאשר צוה אותו מיותר. דהא כבר ידעינן מפרשה הקודמת שאברהם אבינו נצטווה מצוה זו מהשי"ת ולא איהו בדה מלבו, ובע"כ דהאי קרא אתא לדרשה זו דאותו ולא אותה ולהורות דאשה פטורה למול את בנה, ואין לאמר דקרא אינו מיותר דהא תיכף בתר הכי קאמר אשכחן מיד לדורות מנלן ומשני משום דצו אינו אלא זירוז מיד ולדורות. א"כ תיבות כאשר צוה צריך לכתוב מפני הציווי לדורות. די"ל דהוה מצי למכתב כאשר צוה אלקים. ובע"כ דהאי אותו מיותר לדרשה זו דאותו ולא אותה, וע"ע בשעה"מ פ"א מה' מילה ובמש"כ בחידושי לפ' וירא

שם כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות, ע' תבואת שור בקונטרס בכור שור

תוד"ה משכו במאתים. י"ל דהתם כששם אותה בפחות משווייה מתכוון לוותר להקדש א"כ שייך לאמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כו' ע' קצוה"ח סי' שנ"ג סק"א

תוד"ה אטו הדיוט. וקשה דאמר בפ' הנזקין דיתמי הרי הן כהקדש כו', ע' מש"כ הרשב"א בחידושיו ובתשובותיו סי' אלף צ"ה ובראב"ן סי' ק"ז

תוד"ה אותו ולא אותה. וא"ת למ"ל קרא תיפ"ל דמ"ע שהז"ג הוא שנימול בשמיני ללידתו כו' ע' ווי העמודים לס' יראים ר"ס י"ט ובשאג"א סי' נ"ג ובשעה"מ פי"ב ה"ג מה' עכו"ם ובעונג יו"ט ס' א' ובמנחת חינוך מצוה ב' וע"ע בטו"א לחגיגה ט"ז ע"ב

ע"ב כל היכא דליכא אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו מ"ט מצוה דגופיה עדיפא כו', ע' בת' הריב"ש סי' קל"א

שם ת"ר לפדות את בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל ד"י אומר עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' ק'

שם פשיטא בפטר דחם תלה רחמנא מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה כו', וקשה איך ילפותא כזו הלא גז"ש היא מסיני ולהכי אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א וע' ברש"י ותוס' סוכה ל"א ע"ד ובתוס' שבת צ"ז ע"א וצ"ע כעת

שם א"ד חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. ע' משך חכמה ר"פ תזריע וע"ע באור זרוע ח"א סי' תרנ"ג

רש"י ד"ה בי רבנן בית המדרש רחוק מן הישוב הוה. ע' רש"י לקמן ע"ג ע"ב ד"ה כנישתא שבת כ"ד ע"ב ד"ה משום סכנה סוטה מ"ט ע"ב ד"ה ובית הועד ב"מ כ"ד ע"א ד"ה דיתבי בהו ובתוס' ברכות ד"ב ע"א ד"ה מברך ושם ד"ו ע"א ד"ה המתפלל

תוד"ה ואזיל. ולכך פר"י דמיירי כגון דאיכא חמש משועבדים מיצחק שעשאן אפותיקי לכהן בעבור יעקב בנו כו'. ע' תומים סי' קי"ז סק"ז

דף ל' ע"א כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה וגמרא הלכות ואגדות. בשאילתות ואתחנן סי' קמ"ב ליתא תיבת גמרא וע"ש בהע"ש

שם ואבי אביו מי מיחייב והתניא ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך לאמר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות הוא דאמר כי הא תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא