אור הישר (נשים א) קעו

יוד הביא בשם הרמב"ם וז"ל ושטרא מטלטלי חשיב דהא נקנה אגב קרקע כדאמרינן אם קדם מוכר וכתב לו את השטר כיון שהחזיק עמו בקרקע נקנה השטר בכ"מ שהוא וטעמא משום דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות הרי דשטר חשיב מטלטלי ע"ש, והנה מלבד מה שלשון זה לא מצאתי ברמב"ם בלתי מובן לע"ד עצם הדברים. הלא הכא גופה מסקינן שאני שטר דאפסרא דארעא הוא, וא"כ י"ל דלאו מטעם דהוא מטלטלי חשיב אלא משום שהוא נכתב על קרקע זו לכן הוא נקנה עמה, וכמ"כ אם השטר נכתב על מטלטלין הוא אפסר דמטלטלי ואם על כסף הוא אפסר דכספא כללא דמילתא השטר הוא רק שיעבוד, ולאיזה דבר שהוא משועבד הוא לו לאפסר שיהיה נקנה עמו, ושם האמתי של השטר הוא נכסי, כדאמרינן בב"ב ק"נ ע"ב שטרה איקרי נכסי, ומהאי סוגיא גופה דהכא אייתי ראייתו דהשטר נקנה עם הקרקע משום דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם הנכסים שיש להם אחריות, ומסיק שם הרשב"ם וז"ל אלמא שטר מיקרי נכסים שאין להם אחריות ע"ש וצ"ע כעת וע"ע בס' המקח שער י"ג

שם איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ש"מ ע' ש"ך חו"מ סי' ר"ב סק"ב ושם ר"ס ר"ג ובקצוה"ח ונה"מ שם

שם והלכתא צבורים לא בעינן אגב וקני בעינן, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שצ"ה וסי' תקמ"ה ובמש"כ בחידושי לב"ק קי"ח ע"א וע"ע בת' הריב"ש סי' שמ"ה ובאבן האזל פ"ג ה"ט מה' מכירה

שם אמר רבא ל"ש אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, ע' מה שהקשו במ"מ ולח"מ פ"ג מה', מכירה ומה שתירץ בת' באר יצחק חא"ח סי' ד' וע"ע בס' המקח לרב האי גאון שער י"ג

רש"י ד"ה חוזר בשטר. אם אומר אין רצוני שתהא לו ראיה בידו. ע' בת' הרשב"א סי' אלף ל"ד

רש"י ד"ה מושכר היינו מכר ע"כ. ע' רש"י ב"ק ס"ח ע"א ד"ה פרט לשהקנה ובתוס' ב"מ נ"ו ע"ב ד"ה והאי ביומיה ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה דיד עניים הוא. הואיל וגבאי של עניים היה כו', ע' מחנה אפרים ה' צדקה סי' י"א

ע"ב אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער שער התירוצים

רש"י ד"ה גלגול. שקינא לה כשהיא נשואה ונסתרה ומגלגל עליה שבועה על אירוסין כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קמ"ח

דף כ"ח ע"א אשכחן בודאי ספק מנלן כו', ע' תומים סי' צ"ד סק"ב

שם דא"ל השבע לי שאין עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן ליה כו', ע' בת' הרשב"א סי' שפ"ו ובט"ז חו"מ סי' פ"ז סעיף כ"ה ובתומים שם ס"ק כ"ג

שם הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' י"ט ובת' בנו רבינו אברהם סי' ו' ובת' הרא"ש ריש כלל ק"א ובת', הריב"ש סי' צ'

שם רבא לטעמיה דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי, ע"ל ט"ז ע"א תוד"ה אמר ובס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ז', וע"ע בתרומת הדשן סי' שי"ח ובת' מהרי"ק סי' קפ"א

, רש"י ד"ה הקורא לחבירו עבד. עבד כנען יהא בנידוי מנדין אותו שמזלזל בישראל כל כך כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' רי"ג

רש"י ד"ה רשע יורד עמו לחייו כלומר לזו אין ב"ד נזקקים אבל הוא מותר לשנאותו כו', ע' בת' אבקת רוכל סי' ר"ב ובת' חו"י סי' ס"ה

תוד"ה הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי. לא שיהא ממילא אלא ב"ד חייבין לנדותו כוי, ע' אור זרוע ח"א סי' קכ"ג

בא"ד וכן הקורא לחבירו ממזר היא אומר שחבירו עבר בלאו לפיכך סופג את הארבעים, ע' בת' הרשב"א חלק רביעי סי' רס"ד ובת' מהר"ם ב"ב סי' קל"ב

תוד"ה כל הנעשה. נתחייב זה הקונה באונסי חליפין שהם ברשות המקנה בכל מקום שהם ואם נאבדו יאבדו לו, ע' ראב"ן סי' ק"א

ע"ב דיקא נמי דקתני כיצד החליף כו'. בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג הגרסא הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא כיצד כו'. שם מילתא דשכיח גזרו בה רבנן מילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן, פי' ואוקמוה אדאורייתא וע' בת' מהרי"ק סי' קי"ח

במשנה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ע' רש"י ביצה ד"כ ריש ע"א ובתוס' מנחות פ"א ע"ב ד"ה תודה ובש"ך חו"מ סי' רנ"ה ובקצוה"ח ונתה"מ שם ובמחנה אפרים ה' צדקה סי' ח' ובת' ושב הכהן סי' י"ח ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ז ובת' עין יצחק חאה"ע סי' נ"ח וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"ב סי' צ"ט צד קצ"ג ובת' הגרע"א מסי' קמ"ב עד סי' קמ"ו ובחזקה רבה חי"ד סי' קס"ב ובת' מהר"ם פדוואה סי' נון וע"ע בס' המקח שער י"ד

שם ת"ר כיצד רשות הגבוה בכסף גזבר שנתן