אור הישר (נשים א) קעה

ע"ב כתנאי ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולן בביצים דברי ר' יהודא כו', ע' אור שמח פ"ה ה"ד מה' עבדים

במשנה וחכ"א בהמה דקה נקנית במשיכה. בס' המקח לרב האי גאון שער י"ג הגרסא וחכ"א בהמה גסה נקנית במשיכה

תוד"ה בהמה גסה ב'. וה"ר חיים כהן כו' נראה לו הטעם שהסימטא רשות של יחיד הוא והקודם בו זכה וסתמא דמילתא המוכר קדם הביא בהמתו לשם כו', ע' קצוה"ח סי' ס"ו סק"ח ובאבני מלואים סי' ל' סק"ד

דף כ"ו ע"א במשנה נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתקנ"ד ובראב"ן סי' ק"ו וע"ע מה שהאריך בפרטי הקנינים דמשנתינו בס' המקח לרב האי גאון שער י"ג

שם שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, ע' ראב"ן סי' ק"י

שם אמר רב ל"ש אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה ואי פריש פריש כו', ע' בת' ר' בצלאל אשכנזי סי' י"ז ובת' מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג ובמל"מ רפ"א מה' מכירה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתק"ז ובת' הריב"ש ס"ס רכ"ח וע"ע בשאילתות פ' בהר סי' קט"ו ומפרשים שם

שם ובשטר מנלן אילימא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים כו', ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני ובראב"ן סי' מ"ח אות ג'

שם בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בהם ש"פ כו'. פי' משום דקנין קרקע בכסף הוא דוקא בפרוטה כמו שיעורא דקידושי אשה כדלעיל י"ג ע"א, להכי נקיט הכא אע"פ שא"ב ש"פ, וע"ל ד"ט ע"א תוד"ה אע"פ ובעמק יהושע סי' ו'

שם נכסים שאין להם אחריות כו' מה"מ אמר חזקיה דא"ק ויתן להם אביהם מתנות וגו' עם ערי מצורות ביהודה. ע' בת' הרא"ש כלל ע"ט סי' י"ב ובנובי"ת חא"ח סי' ס"ג

תוד"ה א"ג בחבילי. ומפרש הרב משולם דלהכי נקט חבילי זמורות לפי שהן מאכל פיל כו', ע' קצוה"ח סי' רע"ג סק"ד

תוד"ה א"ק שדות בכסף יקנו הא דלא אייתי מקרא דכתיב גבי עפרון משום דדילמא ה"מ מנכרי שכל קניינו בכסף, הנה לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפ"ד הירושלמי המובא בתוס' מו"ק ד"כ ע"א דאין למידין מקודם מ"ת ע"ש. ועפ"ז מדוייק הא דפריך ביומא כ"ח ע"ב ואנן מאברהם ניקום ונגמר כדהעיר שם עה"ג, ועמש"כ בחידושי לחולין ט"ז ע"א ושם ס"ה ע"א, וע"ע באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ט"ז

ע"ב א"ל רב יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמעינן מחט. ופירש"י הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין ע"כ. ולכאורה מנ"ל לרש"י דתמיהת רב יוסף היתה על שהוצרך להשמיע קנייני מחטין דילמא היתה תמיהתו דרחוק לאמר שהוצרך לתנא לטרוח ולהשמיע מציאות רחוקה של קנין כזה דנעץ בה מחט. די"ל דא"כ מה תיקן רב אשי במש"א מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי, הלא גם זו היא מציאות רחוקה, ובע"כ דקושית רב יוסף היתה משום קנין המחט וע"ז שפיר משני דעם המחט היתה מרגליות יקרה וחפץ, לקנותה אגב קרקע. והשמיענו דלקנין כזה יספיק קרקע כל שהוא. וע"ע בס' כלכלת שביעית

רש"י ד"ה שיקנם ע"ג קרקע ולא היה לו קרקע ע"כ. ע' בתוס' ב"מ ד"ד ע"ב ד"ה אין נשבעין וע"ע ב"ב מ"ד ע"ב תוד"ה דלא הוה ליה ארעא

תוד"ה ה"ג אלא מאי. ופלא גדול הוא בעיני ריב"ן שהרי מעשים בכל יום שקונין בסודר שלא בפני הקונה כו', ע' קצוה"ח סי' קצ"ה סק"ב ג' ובת' עונג יו"ט סי' כ"ט

תוד"ה מעשה בר"ג. ומיהו קשה איך יצא מביתו עד שלא תיקנו ושלא הודיעם שאינו מתוקן והא אמדינן חזקה על חבר כו' ע' חזקה רבה חאה"ע סי' צ"ה ענף ג'

תוד"ה מעשה. ועוד קשה כיון שלא קבעו לו מקום לצפונו או לדרומו מה הועיל הפרשתו כו'. והנה הריטב"א תירץ דר"ג סבר יש ברירה וכשאוכל ומשייר שיעור מעשר אמדינן הוברר הדבר למפרע שזהו מה שהפריש כו' ע"ש ועפ"ד הריטב"א אדרבה שפיר עביד ובכוונה הא דלא סיים המקום. שאם היה אומר לצפונו או לדרומו אולי יאכלו בני ביתו דוקא מזה המקום אבל כיון שלא פירש יוכלו לאכול מאיזה מקום שירצו והוא יעשר אח"כ כיון שהיה הרבה בכרי כמש"כ התוס' מקודם ולפ"מ דאית ליה ברירה' ומזה מוכח דהתוס' ס"ל דל"ל לר"ג ברירה ומשו"ה שפיר הביאו הא דתוספתא ממה שהורו ר' יהודא ור' יוסי להבעל הבית שלא יצא בהפרשתו. דאינהו לשיטתייהו גבי הלוקח יין מבין הכותים דל"ל ברירה. אבל קשה על רשב"ג שהיה עמהם בהוראה זו הלא איהו ס"ל יש ברירה בחולין קל"ה ע"ב אפילו בדאורייתא וצ"ע כעת

דף כ"ז ע"א ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לו לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ע' תמים דעים להראב"ד סי' סמ"ך ובאור שמח פ"ד ה"ב מה' תרומות

שם אם קדם מוכר וכתב לו את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק עמו בקרקע נקנה שטר בכ"מ שהוא כו'. והנה בת' הרא"ש כלל פ"ה סי'