אור הישר (נשים א) קעג

מהאי קרא דמתקינין לו אשה אחרת דילמא כוונת התורה דוכפר בעדו ובעד ביתו אם יש לו אשה אז תתכפר גם היא בכפרתו ואם אין לו אשה יתכפרו בניו עמו דעכ"פ גם הם נקראים בכלל ביתו כדמוכח מקרא דואהבך ואת ביתך דבנים בכלל בית, ובע"כ דדעת ר' יהודא היא דרק אשתו נקראת ביתו בלשון הכתוב, והיינו דמסיק בדבריו ביתו זו אשתו ולפ"ד ר"י הקפידה תורה דבית זו צריכה להיות בכפרתו ולהכי מתקינין לו אשה אחרת שמא תמות זו, ולפ"ז צ"ל באחת משתי אלה או דפליג על ברייתא דקידושין ואיהו ס"ל דרק אשתו נקראת בית אבל בניו לא נקראו בלשון הכתוב בכלל ביתו וממילא אין מקום לקושית הגאון בעל גבורת ארי או דס"ל כברייתא דקידושין דגם בניו הם בכלל ביתו אלא דגבי יוה"כ קפיד רחמנא רק על חלק ביתו במה שאפשר לתקן והיא אשתו וזהו מש"א אף אשה אחרת מתקינין לו, אבל אם יש לו בן אחד עם אשתו ושמא ימות בנו זה הלא אי אפשר בתקנה בודאי לחלק זה של ביתו לא היתה בכוונת התורה לצרף אל כפרתו בדוקא, רק אם יש לו בנים עם אשתו נתכפרו גם הם, ואם אין לו בנים נתקיים קרא כדכתיב ובעד ביתו בזה שאשתו מתכפרת עמו, משא"כ גבי עבד נרצע דכתיב ואהבך ואת ביתך התם מקרא מלא דיבר הכתוב שהוא אוהב את כל הבית וממילא גם הבנים בכלל

עוי"ל דהא בקרא דוכפר בעדו ובעד ביתו בע"כ דאף לר' יהודא מתכפרים בניו בכפרתו כמו אשתו. הרי דלכו"ע בניו הם בכלל ביתו אלא דעל בניו לא הקפידה תורה כל כך רק על אשתו שהיא עקרת הבית אכן גבי עבד נרצע לא יתכן לאמר בכוונת הכתוב ואהבך ואת ביתך, שהעבד טוען שהוא אוהב את אדונו ואת אשתו של אדונו דא"כ יהיה נראה שהרציעה היא בשביל אהבתו לאשת אדונו ובאמת הרציעה היא מפני שהשי"ת אמר כי לי ב"י עבדים ולא עבדים ל לעבדים והוא הלך וקנה אדון לעצמו להכי ירצע, ומשום שאי אפשר דהאי ביתך יהיה מוסב על אשת אדוניו, להכי הסיבו לתיבת ביתך על האהבה לבני אדוניו, שבע"כ גם הם נכללים בתיבת בית כדאשכחן גבי כפרת בניו של כהן גדול ביוה"כ כנלע"ד, שוב יצא לאור ספר משך חכמה ומצאתי בפ' אחרי שכיוון להרגשת הגאון בעל גבורות ארי ובמה שכוונתי במקצת לדבריו ז"ל ת"ל

תוד"ה שלא משמע מתוך פירושו דבמלחמה אסור לבא עליה כל עיקר כו' ונראה לר"ת דביאה ראשונה מותרת במלחמה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ר"ל ובאבני מלואים סי' ד' ס"ק י"ג

ע"ב מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד, ע' נובי"ת חי"ד סי' קפ"ד

שם אזן ששמעה קולי על הר סיני כי לי ב"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים כו', ע' בת' הרשב"א סי' קל"ז ובטו"א לחגיגה ד"ב ע"ב

במשנה עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וקונה א"ע בכסף ע"י אחרים. והנה המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, ומשו"ה ר"א ששחרר עבדו היה כמוכרח לצרפו ל לעשרה כדאמרינן בברכות מ"ז ע"ב ומשום מצוה דרבים ע"ש, אמנם קשה על ר"ג שבכל רצונו היה לשחרר את טבי עבדו, ומשו"ה כשסימא את עינו היה שמח שמחה גדולה. דבזה מצא טצדקי לשחררו כדאמרינן בב"ק ע"ד ע"ב וע"ש ברש"י, ובירושלמי ס"פ אלו נערות הלשון עילה מצא במה שהפיל את שינו ע"ש, והשתא לפ"מ דר"ג היה נשיא ועשיר גדול ולפי המבואר במשנתנו הלא היה יכול ר"ג לתת כסף לאחרים במתנה גמורה והם יתנו לו חזרה ע"מ שיהא טבי בן חורין, ובכ"ז אשכחן דטבי נשאר עבדו עד יום מותו כדתנן בברכות ט"ז ע"ב, ואפשר דלפ"מ דבע"כ הוה ס"ל כר"ע בסוטה ד"ג ע"א דלעולם בהם תעבודו תעבודו הוא חובה. לכן לא רצה לעבור על שורת הדין בחובתו אפילו דרך גרמא, ועמש"כ בחידושי לגיטין ל"ח ע"ב ולסוטה ד"ג ע"א, וע"ע במגיד משנה פ"ל ה"ב מה' מכירה מה שהביא בשם רב האי גאון ע"ש והוא בספר המקח שער חמישי

, שם אי מה שדה אחוזה חוזרת לבעלים ביובל אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל ת"ל לעולם בהם תעבודו, ע' טו"א לחגיגה ד"ב ע"ב בקונטרס אבני שהם

שם כיצד במסירה אחזה בטלפה בשערה כו', ע' בס' המקח שער י"ג

שם א"ר אשי עבד קטן כבהמה דמי. ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ד

שם מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרווייהו, ע' בגליון הש"ס ובת' הגאון מהרי"ל דיסקין ז"ל ח"א סי' ל"ד ובמש"כ בחידושי לכריתות ד"ג סוף ע"א

רש"י ד"ה איכא דאמרי גדול היה. והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים כו', ע' קצוה"ח סי' ע"ב ס"ק ל"ז

תוד"ה איכא דאמרי. דבכל מקום הלכה כריב"ל לגבי דר' יוחנן כו' ע' תוס' חולין צ"ז ע"א ד"ה אמר ובמש"כ בחידושי שם וע"ע ראבי"ה סי' א'

בסה"ד וכיון שהיה משעבד עצמו למר זוטרא לא היה חפץ לזכות בעצמו כו', ע' בת' הגרע"א סי' רכ"א

דף כ"ג ע"א גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן ב"ח קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן, והנה בחו"מ לפ"מ דפסק ס"ס ער"ה כאבא שאול לפיכך כתב בסי' רע"ג המפקיר עבדיו הגדולים קנו עצמם והקטנים כל הקודם והחזיק בהם זכה וע"ז הק' בנה"מ שם בשלמא גבי גר דנעשה הפקר דממילא ומהפקר דממילא אין יד לקטן לזכות ולכך כל הקודם והחזיק בהן זכה. אבל המפקיר עבדו דלשיטת רש"י הוה הפקר כדעת אחרת מקנה אותו ובדעת