אור הישר (נשים א) קסח

ברשיעי עסקינן כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' נ"א. תוד"ה משום פריצותא. מפרש ר"ת דהיינו פריצותא לפי שצריך או עדי ביאה או עדי יחוד ודבר מכוער שמעמיד עדים על כך כו', ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' אישות

, דף י"ג ע"א וש"מ שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום היא, ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"א

שם הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ואי איתא דלא ניחא לה לישדינהו ע' בת' מהר"ם מפאדוואה סי' כ"ד ובת' שארית יוסף סי' כ"ח ובת' הגרע"א סי' צ"ז

שם פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תקע"ג

שם אנן לא שמיע לן הא דר"ה בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה, ע' בת' הריב"ש סי' ק"ע ובת' שיבת ציון סי' ס"ט ובביאורי הגר"א לאה"ע סי' ל"א סק"ח ובנובי"ק חאה"ע סי' נ"ט

שם ואר"נ יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי איתיבי רבא לר"נ קדשה בגזל כו', ע' בת' הרשב"א סי' שכ"ב ובאור שמח פ"ד ה"ה מה' אישות וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ה סי' אי

שם אלא לאו ש"מ הא דשדיך הא דלא שדיך ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ז ובס' צבי גאון יעקב בסופו בחידושי קידושין ובחזקה רבה חאה"ע סי' ק"ט וע"ע בת' פמ"א ח"א סי' נ"ג

, שם והתניא אע"פ שאין אשה נקנית בפחות מש"פ קרקע נקנית בפחות מש"פ א"ל כי תניא ההיא בחליפין כו'. וטעם הדבר דדין קידושי אשה נשתנית בזה מקנין קרקע משום דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה כדלעיל ד"ג וע"ש ברש"י ובתוד"ה ואשה ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בקצוה"ח סי' פ"ח סק"ג ובאבני מלואים סי' ל"א סק"ו

תוד"ה כשם. ושמא י"ל דלית ליה גז"ש דקיחה קיחה אלא נפק"ל מויצאה חנם ע"כ, ולכאורה איך נימא דלית ליה לרב אסי גז"ש הלא מסיני היא כמו לרש"י כן לתוס' בסוכה ל"א ע"א ע"ש, די"ל כמש"כ התוס' בשם ר"ת בשבת צ"ז ע"א אהא דר' יהודא בן בתירא לא גמר גז"ש וגם לא רצה לקבל מר"ע אע"פ שהוא קבלה מרבו משום שהיה להם בקבלה מנין גז"ש שבכל התורה וזו היתה יתירה על החשבון לפיכך לא קיבלה ע"ש ובדרך זה אפ"ל גם על רב אסי

אמנם אכתי איכא למידק בדברי התוס' דתלי דין דרב אסי בשתי הילפותות דריש מכילתין, הלא כל חידושא דר"א הוא דקרקע אינה נקנית בפחות מש"פ כמו קידושי אשה, ובשתי הילפותות אין זכר לשיעורא דפרוטה. אלא דמגז"ש דקיחה קיחה ידעינן דכסף איקרי קנין דהתם כתיב נתתי כסף השדה קח ממני וע"ש תוד"ה וכסף מנלן, ומקרא דויצאה חנם אין כסף דדייקינן שם ד"ג ע"ב אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ילפינן קידושי אשה בכסף. אבל שיעורא דפרוטה לא נזכר בשניהם, וממקומו הוא מוכרח דאי שיעורא דפרוטה הוא מקרא מה מקום היה לב"ש לפלוג ולאמר דשיעור זה הוא בדינר וצ"ע כעת

ע"ב הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה א"ר יהודא א"ש והוא שהפרשתה מחיים כו', ע' טו"א לר"ה ד"ו ע"א

שם ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות, בב"ב קע"ה ע"ב מסיק מ"ט שיעבודא דאורייתא ע"ש, והנה עפ"ז איכא למידק על פירש"י בב"מ י"ז ע"א שכ' אהא דא"ר יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו, וז"ל משפרע מלוה ראשונה ועל האחרונה לא נכתב והויא לה מלוה ע"פ וטרף לקוחות שלא כדין דאין מלוה ע"פ גובה מן הלקוחות ע"ש ולפי המבואר הכא הלא ר' יוחנן גופיה סבר מלוה ע"פ גובה מן הלקוחות וצ"ע כעת, וע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב

שם א"ר פפא הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שיעבודא דאורייתא כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"א סי' ז' ובתומים סי' ל"ט סק"ב ובקצות ונתיבות שם

שם ועוד כתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון ואיתקש מיתה לגירושין כו', ע' דורש לציון דרוש ה'

תוד"ה אר"פ. תימה דבשילהי גט פשוט קאמר ר"פ גופיה מלוה ע"פ גובה מן היורשין שין כו', ע' בת' הרשב"א סי' רצ"ח

בא"ד ואור"ת דהכא מיירי במלוה הכתובה בתורה כו', ע' תומים סי' קי"ז סק"ז

תוד"ה לכו"ע. תימה דלא ילפינן שתתיר מיתה מק"ו מגט כו'. ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ו

דף י"ד ע"א ובמיתת היבם מנלן ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא כש"כ. ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ו

שם ותהא אשת איש יוצאה בחליצה מק"ו כו' ותהא יבמה יוצאה בגט מק"ו כו', ע' דורש לציון דרוש י"ב

שם ואימא לה לשמה תרי לה כתיבי ואכתי מבע"ל חד לה לשמה ואידך לה ולא לה ולחברתה, ע' אור שמח רפ"א מגירושין.