אור הישר (נשים א) קסו

כרבה כו'. הנה התוס' האריכו בזה בכ"מ וע' ראבי"ה סי' ר"ז ובס' המכריע ח"ג סי' כ"ב דפוס לובלין

בא"ד דדוקא שיראי הוא דלא צריכי שומא לפי ששומתן ידוע קצת כו' אבל שאר דברים כגון אבנים טובות ומרגליות כו' ע' בס' לחם רב סי' כ' וע"ע במיוחסות סי' קכ"ו ובאבני מלואים סי' ל"א סק"ג ובח"ס אה"ע ח"א סי' פ"ב

תוד"ה כתב על הנייר. ואור"ת וההיא דלקמן וההיא דהכא אתיא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי וההיא דכתובות אתיא כר"מ כו', ע' ש"ך חו"מ סי' מ"ב סק"ב ובתומים וקצות ונתיבות שם ובהעמק שאלה לשאילתות פ' בהר ר"ס קט"ו

תוד"ה אע"פ שאין בו ש"פ הכא ניחא דקצת הוא רבותא כו', ע' עמק יהושע סי' וי"ו

ע"ב הדר פשטה הוייה ליציאה מקשינן דא"ק ויצאה והיתה, ע' בחידושי הגר"ח הלוי פ"ג הי"ח מה' אישות

שם איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ורב שרביא אמרי אינה מקודשת כו', ע' אבני מלואים סי' ל"ב סק"ד ובח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ו

שם מאי לאו שטרי אירוסין ונשואין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל כו', ע' בית מאיר ס"ס מ"ב ובח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ג

שם אי מהתם הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל, ע' חידושי הרשב"א בסוגיין ובמש"כ בחידושי ריש מכילתין וע"ע דורש לציון דרוש ד' ובת' מקום שמואל סי' ע"ג

שם א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכ"ל כו', ע' מל"מ פי"ז הט"ו מאיסורי ביאה ובשעה"מ פ"ג ה"ה מה' אישות

שם משכחת לה שבא עליה ארוס שלא כדרכה, ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק ובעלה

שם ע"כ ל"פ רבי ורבנן אלא באחר אבל בעל ד"ה אם בא עליה שלא כדרכה עשאה בעולה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"ח ועוד שם סי' כ' ובחזקה רבה חאה"ע ס"ס רי"ח

שם משכחת לה כגון שקדשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס, לכאורה מה צריך לתת טעם לזה הלא בלא"ה ניחא, דבשלמא בקידושי כסף היה מקום לאמר עד דמקדש והדר בעיל, משום דכי יקח ובעלה בחד קרא כתיבין, משא"כ שטר, אלא משום דעצם הילפותא דקנין שטר היא לעיל ד"ה ע"א מקרא דויצאה והיתה, משו"ה קאמר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס, וע"ע ברמב"ן לסה"מ שרש שני ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קס"ו

תוד"ה הן. וכן היה אומר ר"ת אין נקנין באמירה אלא כשהאב פוסק אבל אחיה ואמה לא, ע' בראב"ן סי' ל"ח

, דף יוד ע"א איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ כגון שהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר וא"נ לכהן גדול כו', ע' בחידושי רמב"ן וריטב"א ובמל"מ רפ"א מה' מכירה ובבני אהובה פ"ג ה"ה מה' אישות ובת' הגרע"א סי' רכ"א ובאבני מלואים סי' ל"ג סק"ב ובעמק יהושע סי' ט'

שם אמר אמימר משמיה דרבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה. ע' נובי"ת חאה"ע סי' ה' וע"ע באור זרוע ח"א סי' תר"נ

רש"י ד"ה א"נ לכהן גדול. ואם סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת ה העראה כו', ע' מל"מ פי"ז הי"ג מאיסורי ביאה

תוד"ה עד שיהיו שניהם שוין פי' הקונטרס בני עונשין למעט גדול הבא על הקטנה ולא נהירא כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' פ"ח

תוד"ה כל הבועל. והריב"ם תירץ הא דנקנית בהעראה היינו במפרש שרוצה לקנות בהעראה כו', ע' בת' שדה יצחק סי' מ"ו

, תוד"ה ומקבל. והשתא מדדחיק לאוקמי כמשנה אחרונה וכגון שאמרה התקבל וכו' ולא מוקי לה בשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל את גיטה משמע דמשנשאת אף כי היא קטנה אין אביה מקבל גיטה ע"כ, הנה הא דדחיק לאוקמי כמשנה אחרונה משום דדינא הכי וע' בתוס' לקמן י"א ריש ע"א אמנם לכאורה קשה הלא הכא בנשואה לכהן ואליבא דר' אליעזר קיימינן, ואיך נוכל לאוקמי כשנשאת אליו כשהיא קטנה הלא איהו ס"ל ביבמות ס"א ע"ב דכהן לא ישא את הקטנה שמא תתפתה עליו ע"ש, ואך דמשכחת לה בכהן חלל שקידש קטנה ומת ונפלה לפני אחיו כהן כשר דשריא ליה כדאמרינן ר"פ יש מותרות. אבל זהו דוחק ובע"כ דכוונת התוס' היא דלוקמי בעבר ונשאה רר"א לא קאמר רק דלא ישא לכתחילה

תוד"ה וחייבין עליה. ומיהו קשה דבפ' בסו"מ דייק מהך דהולכין בד"נ אחר הרוב דאי לא אזלינן אחר הרוב ניחוש דילמא איילונית היא כו', ע' במהרש"א ובקרני ראם שם ובת' הגרע"א ס"ס ק"ז

ע"ב וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ריב"ב לנציבין שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כו' אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה, ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני

תוד"ה זו שביאתה. וי"ל הכא סברי כר"ט דאמר לא אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' יוד

בא"ד ורבינו שמשון מקוצי תירץ דלא אמרינן דיו אלא היכא דבעי למימר דין חדש כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח ס"ס ח'.