אור הישר (נשים א) קסה

תוד"ה אמר ובת' באר שבע סי' י"א אולם בעירובין ד"ח ע"ב אשכחן אמוראי ארבעה ולא פחות משלשה בשם רב כהנא, ועכ"פ מתורץ בזה קושית הש"ך בחו"מ סי' תי"ט סק"ג

בא"ד א"נ י"ל דבשביל אשתו היה לוקח כו', ע' בת' הגרע"א סי' ר"ג ובהעמק שאלה לשאילתות ס"פ שופטים

ע"ב מנה אין כאן משכון אין כאן ע' ראב"ן סי' ה' ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שכ"ג ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב סי' קל"ט צד ר"ח ובת' הרא"ש סוף כלל ששי

, שם קידשה במשכון מקודשת התם במשכון דאחרים וכדר' יצחק דאר"י מנין לבע"ח שקונה משכון כו' ע' בת' הרשב"א סי' אלף רכ"ז ובת' מהר"ם ב"ב סי' תתי"ח וסי' תתע"ה ובחזקה רבה חאה"ע סי' רמ"ז

שם התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת כו', ע' בת' הריב"ש סי' ק"ע ובח"ס אה"ע ח"א סי' פ"ד

שם בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו בההוא הנאה דקא מצלה נפשה מיניה גמרה ומקניא ליה נפשה א"ד מצי אמרה ליה מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן, פי' מקרא דלא תעמוד על דם רעך דמחוייב להציל בממונו כדאמרינן בסנהדרין ע"ג ע"א ואפילו לדעת הרא"ש שם אין עליה רק חוב דמים לשלם לו עבור הככר ע"ש אבל כיון דלכתחילה מחוייב להצילה מדידיה, ואפשר נמי דגמרה ומקניא לה נפשה בההיא הנאה, משו"ה פסקינן בבעיא דלא איפשטה והויא ספק מקודשת וע"ע בת' דברי נחמיה סי' ל"ב

שם התקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת אפילו עני הסמוך עלה מ"ט אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את, ע' מחנה אפרים ה' צדקה סי' א' ובת' ריקאנטי סי' נ"ו

תוד"ה מנה וכמו כן אם אדם אומר לחבירו אתן לך מנה במתנה והניח לו משכון עליה לא קנה המנה במשיכת המשכון כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' צ"ז

תוד"ה משכון, אע"ג דר' יצחק איירי במשכון שלא בשעת הלואתו מצינן למימר כו', ע' בת' פמ"א ח"א סי' נ"ג

תוד"ה מנין לבע"ח שקונה משכון פי' בקונטרס בשאר דוכתי להתחייב באונסין וקשה כו' לכך נ"ל שקנה את המשכון להתחייב בגניבה ואבידה ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ס"ד

תוד"ה צדקה מניין. וא"ת איכא צדקה ממה שיחזור לי לשכב עליו וי"ל דדייק מדכתיב ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוה קונה לו א"כ כשמברכו העני הו"ל ריבית דברים ע"כ, והנה בספרי תצא פיסקא רע"ז תניא וברכך מלמד שהוא מצוה לברכך יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך ת"ל ולך תהיה צדקה לפני ה"א מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ע"ש, והשתא לפ"ד הספרי כמו שיש מצוה על מלוה להחזיר לו עבוטו כבוא השמש כמ"כ מצוה על הלוה לברכהו וא"כ מאי מקשו התוס' דאיכא צדקה ממה שיחזיר לו לשכב עליו, כיון דלאו בתורת צדקה משיב לו רק משום לתא דמצוה, ומה מקום למש"כ בתירוצם דאפשר שיש ריבית דברים בשביל הברכה הלא אם התורה הטיל על הלוה מצוה לברך את המלוה איך נופל לאמר שיהיה בזה ריבית דברים, הרי א"כ לאו מצוה היא כמש"כ בספרי אלא עבירה משום לתא דריבית, ומכש"כ לפ"מ דמסיק בספרי דברכתו ג"כ אינה מעלה ומוריד דבלא"ה היא עולה לפני כסא הכבוד כו', ובע"כ דקרא ולך תהיה צדקה אתא רק לכדר' יצחק דבע"ח קונה משכון. והשבת העבוט והברכה תרווייהו למצוה וצ"ע כעת, וע"ע בקצוה"ח סי' ע"ב סק"י

תוד"ה תנם לאבא. וי"ל דל"ד דהתם שהתחילה היא בדבר איכא למימר דדעתה להתקדש כו', ע' בית שמואל סי' ל' ס"ק י"ג ובבני אהובה פ"ד ה"ג מה' אישות

תוד'"ה אם היה סלע שלה מקודשת. פי' בקונטרס דחצירה קונה לה ולא נהירא כו'. עמש"כ הגאון בעל נה"מ בספרו קהלת יעקב לאה"ע סי' ל' סעיף ג'

דף ט' ע"א בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה כו'. ע' בת' הריב"ש סי' תע"ט

שם בעי רשב"ל שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הויות ליציאות מקשינן מה יציאה בעינן לשמה אף הויה בעינן לשמה א"ד הויות להדדי מקשינן מה הויה דכסף לא בעינן לשמה אף הויה דשטר לא בעינן לשמה כו', וקשה מה דמיון כסף לשטר לענין לשמה הלא כסף שהוא מטבע העובר לסוחר או דבר שיש בו שויה של פרוטה הרי תיכף בקבלתה יש בזה כדי הנאה משא"כ שטר דרק אם נכתב בו שם הנושה בו עי"ז אפשר שיבוא לידי גוביינא, משא"כ אם לא נכתב שם בשטר הרי הוא חספא בעלמא, ולפ"ז לא הו"ל רק למיבעיא אי מקשינן הויות ליציאות לענין לשמה משום דכתיב ויצאה והיתה וצ"ע כעת

תוד"ה הב אשקי, ומשו"ה איכא למימר כשאומרת הב אדעתא דמעיקרא קאמרה. ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' נ"ג

תוד"ה והילכתא שיראי. דע"כ בכולי גמרא הלכתא