אור הישר (נשים א) קסב

והנה הסמ"ע בסי' פ"ח סק"ב חקר עפ"מ דבימי חכמי הש"ס שהיה הכל בזול לכך היתה הפרוטה נחשבת כממון אבל בזמנינו דאין יכולין לקנות בפרוטה כ"א מעט מזעיר מן הדין הל"ל דאין קידושי אשה סגי בפרוטה סבבפרוה ונשאר ולכאורה אפשר דיש מקום לחקירתו לפירש"י אהא דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה משום דגנאי הוא לה, עפ"ז י"ל דכמו בזמניהם היה גנאי לאשה להתקדש בפחות משייפ כמ"כ בזמן הסמ"ע שהוזלה המטבע אפשר דלא סגי מן הדין קידושי אשה בפרוטה, ומכש"כ מדורו של הסמ"ע ז"ל עד עתה דכמעט אין ערך לפרוטה בודאי שיש מקום לאמר דגנאי הוא לאשה להתקדש בערך מטבע כזו, אולם לפר"ת בסוגיין דלא גריס נפשה משום דלאו בקפידה דאשה תליא מילתא אלא היינו טעמא משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף ובפחות מש"פ לא מיקרי כסף כדכ' התוס' בד"ה ואשה ע"ש, ולפ"ז כל הענין תלוי בדעת תורה מה שהחליטה בשם כסף וא"כ רק פחות מש"פ מוצא מדין התורה אבל שויו של פרוטה נשאר בתקפו לעד לעולם, גם לפ"מ שמסתפקים התוס' לקמן י"ג ריש ע"א לאמר דרב אסי לית ליה הגז"ש דקיחה קיחה לש"פ אבל עכ"פ נפיק מויצאה חנם ע"ש וא"כ בכל אופן משמע דשיעור זה דפרוטה הוא דאורייתא דהא נסקלת ע"י קידושי פרוטה ולפ"ז מאן חשוב מאן ספון בזמן מן הזמנים לבטלו, הלא אפילו בשיעורי דרבנן כעס רב אשי על מר בריה ואמר לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן כדאמרינן בחולין צ"ח ע"א וכמ"כ אמר ר"ז לר' ירמיה בר"ה י"ג ע"א לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא כל מדות חכמים כן הוא. וע' תוס' ב"ב כ"ג ע"ב ד"ה ועל דא ובמש"כ בחידושי לזבחים כ"ו ע"א ומכש"כ הכא לשיעור דאורייתא, ואדרבה חזינן תקיפות שיעור הפרוטה לקידושין דאם קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי כדלקמן י"ב ע"א ע"ש, הרי שאנו מתחשבין עם שויו של פרועה לחוש אף לספיקו אע"פ שהוא נגד ערך המקום. ומדוע נבטל שויו של פרוטה הודאית נגד ערך הזמן כדמספקא ליה להסמ"ע ז"ל, ועוד מדוע מספקא ליה דוקא על פרוטה דקידושין ולא על ערך כל החמש פרוטות דחשיב במשנה דב"מ נ"ה ע"א וצ"ע

תוד"ה ואין דבר. וא"ת היא גופה תיתי בק"ו דתיפוק בחליצה וי"ל דאיכא למיפרך מה ליבמה שיוצאת במיתת היבם כו'. ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ו

תוד"ה ואימא לדידה, ואית הא ע"כ לא איצטריך קרא אלא לומר שהן לאב דהא דמקדשה בכסף גמר קיחה קיחה משדה עפרון, ע' אבני מלואים סי' כ"ז סק"ג

תוד"ה ואימא ה"מ קטנה. אע"ג דקרא איירי בנערה דכתיב וסקלוה כו', ע' חזקה רבה חאה"ע סי' קמ"ט

דף ד' ע"א יציאה דכוותה קא ממעט כו', ע' ראב"ן סי' ע"ז

שם ואין לי אלא זרע כשר זדע פסול מנין ת"ל כו', ע"ל ס"ו ע"ב תוד"ה ולזרעו ובשעה"מ פ"ו ה"ה מה' עכו"ם

שם אמרי כתיב מאן בלעם ומאן יבמי דלא כתיב בהן יו"ד והכא כתיב ביה יו"ד ש"מ לדרשה הוא דאתא ע' טו"א למגילה ד"י ע"ב

שם תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים. ע' בת' הרא"ש כלל ע"ח סי' ב'

שם יאמר תושב ולא יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כש"כ כו', ע' בת' באר יצחק הא"ח סי' כ"ז

שם אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאילונית כו', ע' מה שהאריך בזה המל"מ בפ"ד ה"א מה' עבדים וע"ע בנובי"ת חאה"ע סי' מ"ג

תוד"ה בא זה. וא"ת ול"ל ויצאה חינם ללמוד על אין כסף הא ע"כ לא הוה מצינן לאוקמי אין כסף בבגרות כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ט אות ב'

תוד"ה דלא אתיא הא אמרינן גבי סריס עד שיהא בו כולן ומסתמא ה"ה באילונית, ע' שעה"מ פ"ב ח"ג מה' אישות ובת' הגרע"א סי' צ"ח

ע"ב מה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף יבמה תוכיח כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' ח'

שם מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף ת"ל כי יקח, ע' דורש לציון דרוש ד'

שם ואיצטריך למכתב ויצאה חנם ואיצטריך למכתב כי יקח איש כו'. ויל"ד דצריכותא כזו נופלת רק במקום שהוא אליבא דחד תנא ואז שייך לאמר למה ליה תרי קראי ואהא קעביד צריכותא משא"כ הכא דמאן דדריש מויצאה חנם פליג אמאן דדריש מכי יקח כדכ' התוס' לקמן י"ג ריש ע"א ולפ"ז לא הו"ל להש"ס להקשות רק אכל חד מינייהו מאי קעביד באידך קרא, והנה משמע שעל מדוכה זו ישב הח"ס בחי"ד סי' קל"ד שכ' דרך אגב אחרי שכ' בשם המפרשים דכל חד פליג אדרשת חבירו, וכ' וז"ל דאנן אית לן תרווייהו דרשות כדמסיק ואיצטריך כו' ע"ש, אבל לא הביא לדברי התוס' דלקמן שם ועדיין צ"ע

תוד"ה ובעלה וי"ל דאי לא כתב ובעלה עיקר ביאה לא הוה גמרינן מקיחה דעריות