אור הישר (נשים א) קסא

לקמן מבע"ל קרא גבי עבד עברי ישיב לרבות ש"כ ככסף כו'. ע' אבני מלואים סי' כ"ז סק"ג ובמה שהארכתי בחידושי לערכין כ"ז ע"א

ע"ב אי נמי שדות בכסף יקנו, אין להקשות הלא אין דנין דברי תורה מדברי קבלה כדמסקינן בחגיגא ד"י ע"ב ובנדה כ"ג ע"א, די"ל דלאו ילפותא היא אלא גילוי מילתא בעלמא מלשון הכתוב דקנין קרקע הוא בכסף כהא דאמרינן בב"ק ד"ב ע"ב

שם אב"א אי תנא קונה ה"א אפילו בע"כ תנא האשה נקנית דמדעתה אין שלא מדעתה לא ע' בת' לחם רב סי' י"ט

שם דתניא ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כתב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזור אחר אשה כו', וע"פ הנחה זו כ' הר"ן בנדרים ד"ל ע"א דמשו"ה לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל כו' אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכיך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל כו', ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך בתוד"ה מפני מה

והנה ביבמות ד"כ ע"א אהא דאלמנה לכהן גדול מן האירוסין אינה מתיבמת פריך דיבא עשה דיבמה יבוא עליה וידחה לאו דאלמנה לא יקח, והק' בהפלאה לכתובות כ"ד ע"ב איך היא עוברת על איסורא דאלמנה לכה"ג ובע"כ דכלל מונח הוא דבמצוה משותפת המצוה על שניהם ומינה יליף דמצות ברכת כהנים חלה גם על הישראל כמו על הכהן ובמק"א כתבתי לדחות ראייתו באופנים שונים. אולם לפ"מ דמבואר הכא ג"כ ניחא, דכמו דחזינן בעצם דין קידושי אשה וכן באיסורי עריות בכולן תלה הכתוב באיש. משום דאיהו מעשה קעביד ואיהי ממילא משתריא או נאסרה על ידו, כמ"כ ביבום כל זמן דהוא נאסר עליה גם היא נאסרת עליו ומכיון דהוא ניתר ממילא גם היא ניתרת עליו וא"כ מה ענין זה למ"ע דברכת כהנים על ישראל בזה שפיר כ' הרשב"א בחידושיו לסוכה ל"א ע"ב דליכא חיובא על ישראל להתברך מצוה דכהן היא כדהבאתי בחידושי שם

שם בעל אבידה מחזר על אבידתו, ע' דורש לציון סוף דרוש י"א

תוד"ה א"נ שדות בכסף יקנו. הא דלא מייתי קניין שנכתב בתורה מכסף מקנתו משום דבעי לאתויי קנין דשדה כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם סי' ע"ח

תוד"ה מפני מה אמרה תורה כי יקח פי' דמשמע בעל כרחה ולא כתיב כי תלקח דמשמע מדעתה עכ"ל. הנה להתוס' היה קשה על דיוקו של ר"ש, הלא בכל איסורי עריות דפ' אחרי ופ' קדושים בכולהו פתח האיסור בו, ואע"ג דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת כדאמרינן ביבמות פ"ד ע"ב, ובע"כ כדאמרו בב"ק ל"ב ע"א דאע"פ דכתיב ונכרתו הנפשות ה העושות מקרב עמם משום דהנאה לתרווייהו אית להו אבל איהו מעשה הוא דקעביד ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דכאיסורו כך היתירו דתלה הכתוב בו, ומאי האי דקמקשה מפני מה אמרה תורה כי יקח ולא כי תלקח הרי אורחיה דקרא הוא כך, משו"ה הסבו התוס' קושיתו של ר"ש, דלפ"מ דאליבא דאמת צריך להיות קידושי אשה מדעתה, ועפ"ז היה צריך לכתוב כי תלקח ומדוע כתיב כי יקח דמשמע בע"כ, ובודאי דבזה למדה תורה דרך ארץ דרק דרכו של איש לחזור על אשה ולא להיפוך

תוד"ה אתרוג וי"מ דאפילו מאן דתני כרם רבעי מודה בשאר אילנות דמדרבנן נוהג והכא מדרבנן קאמר כו'. ע' תרומת הדשן סי' קצ"ב ובטו"א לר"ה י"ד ע"ב

בא"ד ואמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וא"כ עכשיו בחו"ל אין דין רבעי נוהג באילנות כו', ע' בס' שערי ישר פ"ו

דף ג' ע"א מניינא דרישא למעוטי חופה. הנה זה מתאים עם דעת רבא לקמן ד"ה ע"ב דקאמר שלש תנן וד' לא תנן, ואיהו אמרה התם לדחות דינא דרב הונא דחופה קונה, ואהכי פריך הכא ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי מאי כו'

שם למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון כו', ע' קצוה"ח סי' פ"ח סק"ג ובאבני מלואים סי' ל"א סק"ו

שם חליפין איתנהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה ע' תוס' גיטין ל"ט סוף ע"ב ובשעה"מ ואור שמח פ"ה הכ"ד מה' אישות וע"ע בת' הרשב"א חלק רביעי סי' ר"ב

תוד"ה ואשה. וא"ת היכי ס"ד דנילף משדה עפרון שתקנה אשה בחליפין והא שדה עפרון גופה לא מיקני מחליפין דלא מצינו חליפין בנכרי כו', ע' ש"ך חו"מ סי' קכ"ג סק"ל ובתומים שם ס"ק י"ב ובקצוה"ח ר"ס קצ"ה ובת' פמ"א ח"א סי' מ"ו

ע"ב א"ק ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ח ובתוס' סוכה כ"ד ע"ב ד"ה בכתיבה ובעירובין ט"ו ע"ב ד"ה בכתיבה ובבאר שבע להוריות ד"ב ד"ה הלכה וקלקלה

שם וכ"ת נילף מיניה ממונא מאיסורא לא ילפינן, עמש"כ בחידושי לגיטין ל"ג ע"ב

שם שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגווייהו, ע' כתובות ד"מ ע"ב ובתוד"ה ואימא לדידה ובת' באר יצחק חא"ח סי' א'

רש"י ד"ה לא מקניא נפשה דגנאי הוא לה כו'