אור הישר (נשים א) טז

היה בא עליה לא מיחמדא ולא חזיא כו' ע"כ, והנה מלשון התוס' וכיון שפעמים לא יבא עליה כו', משמע דהתנאי עמה היה רק על היחוד. כדהאריכו התוס' והתו"י ביומא י"ח ע"ב ע"ש, ומשום דברירת הנשואין לאו בידה הוא לא מיחמדא ולא חזיא, ומיהו אכתי קשיא כיון דהברירה בידו לבועלה, דילמא בשעת תביעה רואה טיפת דם חימוד ונאבד, ומזה ראיה דגם הכא ס"ל להתוס' כהט"ז בסי' קצ"ב סק"א דאם בעלה תיכף משנתפייסה מותרת בלא שבעה נקיים, וע' בקונטרס תפארת ישראל על ה' נדה מהגאון בעל כו"פ ובדגול מרבבה שם ובמש"כ בחידושי לנדה ס"ו ע"א וע"ע בראבי"ה סי' קצ"א ובת' הריב"ש סי' שצ"ה

דף ל"ח ע"א הוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי, ע' בת' הריב"ש סי' ק"ס

שם הוי ממון המוטל בספק וחולקין, ע' תוס' ב"ב קמ"א סוף ע"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"א

במשנה מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים ויוצאין עמה כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ב

רש"י ד"ה שומרת יבם ממתנת ומצפה ליבם כמו עניה זו לשוא שמרה כו', וע' ברכות ד"ג ע"א רש"י ד"ה ושמר

תוד"ה הוי יבם. אלא הא דקרי הכא יבם ודאי היינו משום שהיבם הוא ודאי יורשו של סבא אבל ספק הוא ספק אם הוא יורשו כלל. ע' קצוה"ח סי' קי"ב סק"ד וע"ע בראב"ן ס"ס שי"ז ובהעמק דבר לפ' פנחס כ"ז ח'

תוד"ה ובה"א. ור"ת אומר דלא דמיא הך לדהתם דהכא ל"פ ב"ש בכתובה אלא בנכסי מלוג כי', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ל"ז ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"ב תקס"ג

ע"ב ואביי לותביה מהא דלמא כתובת אשה שאני, ע' בס' חזקה רבה חי"ד סי' ל"ב

תוד"ה ב"ש. ועוד דבארוסה ושומרת יבם יש לחושבה כעוברת על דת כו' ע' בת' הגרע"א סי' ק"א וסי' קי"ד

דף ל"ט ע"א וקסבר אביי ידו כידה א"ל רבא אי דנפלי לה כשהיא תחתיו דכו"ע ל"פ דידו עדיפא מידה כו', ע' בת' הריב"ש סי' שפ"ה שפ"ו

שם סד"א מצוה דרמיא רחמנא עליה עבדה השתא תיקום עליה באיסור אשת אח, ע"ל ד"ח ע"ב תוד"ה מלמד בדורש לציון דרוש א' ודרוש י"ב ובאבני מלואים ס"ס י"ח

שם אשה הקנו לו מן השמים. הא דלא מציא אמרה איש הקנו לי מן השמים, ולא יהא לו בנכסי מלוג, ע' בת' מהר"ם ב"ד ברוך סי' תרנ"ח ובמשך חכמה לפ' משפטים בפסוק מהר ימהרנה וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ח

במשנה מצוה בגדול ליבם לא רצה מהלכין על כל האחין כו', ע' בתוס' לעיל כ"ד סוף ע"א ובת' הרשב"א סי' אלף קס"ה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקמ"ו

שם תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדה"י או חרש או שוטה אין שומעין לו כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ל"ו ובת' הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב

שם אמאי חוזרים אצל הגדול למיכפייה ליכפייה לדידהו כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כפינן, ע' בת' הריב"ש סי' קכ"ז וסי' קנ"ט ובנובי"ת חאה"ע סי' צ'

תוד"ה וספק לעיל פ' ד' אחין גריס רבה כו' ע"כ, אולם בראב"ן גריס בשני המקומות רבא כמש"כ בחידושי שם ע"ש

תוד"ה גבי אחין אפילו לא רצה לייבם אלא לחלוץ ה"מ למיפרך, ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' א'

ע"ב אית דאמרי בביאה דכו"ע ל"פ דביאת קטן עדיפא כו', ע' בת' הריב"ש סי' א' וסי' תק"ט. שם אמאי נינטר דילמא גדיל ומייבם אלא כל שהויי מצוה לא משהינן, ע' תרומת הדשן סי' ל"ה מאי דפשיט מזה לענין קדוש לבנה

שם אישתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א בעדים וח"א אפילו קרוב, אפילו אשה והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה, ע' מה שהאריך בזה בת' הריב"ש בסי' קפ"ב קפ"ג וע"ע בס' התרומה ה' חליצה סי' קל"ג ובנובי"ק חאה"ע סי' כ"ז וסי' צ"ג ובת' הגרע"א סי' צ"ב וסי' קי"ז ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' נ"ד

שם מעיקרא סברי לה כאבא שאול ולבסוף סברי לה כרבנן, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ע וסי' קצ"ח

רש"י ד"ה אטלע הצדד לה רגל ימין. עמש"כ עה"ג בשם הערוך ובמה שהאריך בזה בנובי"ק חאה"ע סי' צ"ד

תוד"ה אמר רב. אבל אם לא תרצה לייבם מחמת שתתן אמתלא לדבריה אם אין יכולין להטעותו כפינן ליה וחליץ כו', ע' בת' ח"צ סי' א' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא ר"ס קנ"ד

בסה"ד ור"ת פסק דמצות ייבום קודמת וחזר בו בפרק מצות חליצה ופסק דמצות חליצה קודמת. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ו ובת' הרא"ש ריש כלל נ"ב ובס' התרומה סי' קל"ג ובנובי"ק חאה"ע סי' נ"ד

דף מ' ע"א ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, הנה הרמב"ם קבע הלכה זו רפ"י ממעה"ק למ"ע דאכילת כהנים מחטאות ואשמות על סמך מקרא זה, וכ"כ בסה"מ מצוה פ"ט ע"ש, אמנם נפלאתי ע"ד רש"י בפסחים נ"ט ע"א שכ' דהאי קרא הוא