אור הישר (נשים א) טו

בזה בחידושי למנחות נ"ז ע"ב וע"ע באבני מלואים סי' י"ג סק"ה

שם ע"כ ל"ק ר"מ התם אלא משום דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כו', ע' ש"א סי' ק"א ובמה שהאריך בדבריו ע"פ סוגיא זו בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ג וע"ע בת' הריב"ש סי' רמ"א ובנובי"ק חאה"ע סי' י"ח ובח"ס אה"ע ח"א סי' ל'

שם ואיתמר מת בתוך ל' יום ועמדה ונתקדשה כו', ע' בת' הריב"ש סי' תמ"ו ובת' הגרע"א סי' קכ"א

תוד"ה ולא קתני. א"נ התם שקינא לה ונסתרה לא חיישינן שיבא עליה כיון דאסורה ליה מדאורייתא ולא בעי גס, ע' מל"מ פי"א הכ"ד מה' גירושין ובת' שיבת ציון סי' פ"ב

בא"ד וה"ר יוסף מאורליינ"ש הורה מטעם זה באחד שקידש מינקת חבירו שלא להצריך גט אלא הפרשה בעלמא כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ג

תוד"ה הא לא שהא. וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן ואר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה, ע' בת' חמדת שלמה, חאה"ע סי' ט"ז

בא"ד וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו, אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו, ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג

דף ל"ז ע"א בשלמא התם כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג כו' כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ד

, שם וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע ליה רובא ע' בת' הגרע"א סי' פ"ט

שם ת"ר ראשון ראוי להיות כהן גדול ושני ממזר מספק כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' ס"ה

רש"י ד"ה נתיני גבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה ויש בהן צד עבדות דכתיב ויתנם יהושע חוטבי עצים כו'. הנה שיטת רש"י ר"פ עשרה יוחסין ור"פ אלו נערות דדוד גזר על נתינים וע"ש בתוס' שהאריכו בזה וברמב"ם פי"ב הכ"ב כ"ג כ"ד מאיסורי ביאה, אולם הכא לא בא רש"י לפרש טעם האיסור כדהתם. רק מדוע כלל נתינים להתחתן עם גרים וחרורים להכי כתב מפני צדדי ההשתוות שביניהם. משום גירותם בימי יהושע ומצד עבדות שגזר עליהם

תוד"ה מי עבוד. ומכאן מדקדק בה"ג ובשאילתות דהא דאמר בפ' אע"פ דהלכה כר"מ בגזירותיו היינו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו עמש"כ עה"ג וע"ע בשאילת שלום לשאילתות פ' וירא סי' י"ג אות ט"ז ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ד ע"א

תוד"ה רוב היולדות. וא"ת מה מועיל המתנת ג"ח משום הבחנה כו'. ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"ט ושם מ"ת סי' קל"ז ובס' חזקה רבה חי"ד סי' י"ח

בא"ד ואין לאמר כיון דהמתינה ג"ח שריא לינשא כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ה'

תוד"ה וזו הואיל. וכ"ת דאיכא רובא אחרינא דרוב נשים מתעברות עברות ויולדות כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"ט ובס' חזקה רבה חאה"ע ס"ס ל"ד

ע"ב יתר על כן אראב"י לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו כו'. הנה דין זה כמו שהוא בברייתא פסקו בטושו"ע סוף סי' ב', וזהו נמי מש"כ הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל מ"ג סי' ז' דעל זה ראוי לעשות תקנה בחרמות ונדויין וקנסות ע"ש, אבל מש"כ המחבר שם סי' א' סי"א וז"ל טוב לעשות תקנה בחרמות ונדויים על מי שישא אשה על אשתו ע"כ דבר זה יש לו שייכות רק לחרם ר"ג שלא לישא שתי נשים אפילו במקום אחד המבואר בסעיף יוד הקודם לזה, ובבאר הגולה ציין המקור לדברי המחבר בסי' א' שם שהוא מתשובת הרא"ש הנ"ל, ובודאי כתב כן מפני שבב"י גופא סוף סי' א' סמיך דברי הרא"ש אצל הדברים השייכים לחרם ר"ג, ועל שניהם ביחד אתפלא דלא זה המקום, דהרא"ש איירי רק במי שנשא בשני מקומות ע"ש. אך י"ל דהתקנה שלא לישא שתי נשים נחוצה, דבזולת התקנה יכולה התקלה לבא שישא את שתיהן משתי מדינות ונמצא אח נושא את אחותו, ונלע"ד דכל מש"כ הרגיש הגר"א ז"ל בביאורו ע"ד המחבר בסי' א' שם ולהכי כתב בס"ק ל"ד ע"ד התקנה וז"ל מחמת קטטה כנ"ל ועיגון וגם משום הא דאמרינן בפ' החולץ לא ישא אשה במדינה זו כו' עכ"ל, וכוונתו דעצם התקנה היא משום קטטה כנ"ל, ויוכל לבא מזה גם לעיגון, וגם משום הא דאמרינן בפ' החולץ לא ישא אשה במדינה זו, פי' דחשש תקלה זו תהיה ג"כ נשמרת ע"י כלל התקנה כנלע"ד, וע"ע ברמב"ן לסה"מ שרש חמישי

שם ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"מ

שם א"ל רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק הכא אידי ואידי ספק. ע' בת' הרא"ש כלל פ"ד סי' ג'

שם להא דמיא לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה דהתם אמרי ליה אייתי ראיה דאתינא את ושקול, ע' בת' הרשב"א סי' אלף ד"מ

שם דתנן מי שהלך למדה"י ואבדה לו דרך שדהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אמר' יקח לו דרך כו' ע' תומים בסוף קונטרס תקפו כהן

תוד"ה יחודי. ויש כאן פת בסלו כיון שאם היה רוצה היה בא עליה וכיון שפעמים לא