אור הישר (נשים א) קנז

שם כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת, ע' תרומת הדשן סי' ר"ס

שם א"ר יהודא א"ר הלכה כר"א בגיטין כי אמריתא קמיה דשמואל אמר אף בשטרות כו', ע' אבני מלואים סי' ל"ב סק"ה

שם שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי מיניה מרב הונא כו' אדהכי נח נפשיה דרב הונא א"ל רבה בריה הכי אמר אבא כו', כה"ג ב"ק כ"א ע"א

במשנה שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו', ע' טורי אבן לר"ה כ"ז ע"ב

שם מאן תנא אר"י דלא כר' אלעזר דאי ר"א כיון דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה. ע' בס' התרומה סי' ק"ל

שם אימא דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי, ע' תרומת הדשן סי' רל"ג

דף פ"ז ע"א לר' יוחנן דאמר זמן לכל אחד זהו טופס מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דהו"ל נכתב ביום ונחתם בלילה כו' דכתב בהו בחד בשבא כו', ע' אור שמח פ"א הכ"ח מגירושין

שם נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה, ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' י"ב

שם ומ"ש מהא דתניא הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זא"ז ולאו אוקימנא בשני שטרות. ע' אור שמח פ"א ה"א מה' גירושין

שם וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד דהא תנן בן איש פלוני עד כשר כו', ע' שעה"מ פ"ד ה"כ מה' גירושין

ע"ב דהא רב צייר כוורא ר' חנינא חרותא כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' ז'

במשנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר. ע' תוס' סוטה י"ז סוף ע"ב ובאור זרוע ח"א סי' תקל"ט

שם חתמו עדים בראש הדף או מן הצד או מאחריו בגט פסול, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"כ

שם גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כו' כשר. ע' בתשובות הרשב"א סי' אלף קצ"א ובשעה"מ פ"ד ה"ה מה' גירושין ובחזקה רבה חאה"ע סי' ש"י

שם וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, ע' בת' הרא"ש כלל י"ז סי' י"א ובכלל מ"ה סי' כ"ה ובס' התרומה סי' קכ"ח ובריב"ש סי' נ"ו

שם כתב חניכתו וחניכתה כשר. ע' בת' הרשב"א סי' אלף קע"ו ובתרומת הדשן סי' רל"ה וע"ע בת' הריב"ש סי' מ"ג

דף פ"ח ע"א ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דר' אבהו דהוו ידעי ליה לטופסא ולחתימת ידא דחד סהדא סבר לאכשורה א"ל ר' ירמיה חתם סופר שנינו, ע' בת' הריב"ש ס"ס תי"ג תי"ד

תוד"ה וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין ור"ח וכן ר"ת גרסי חניכתו וחניכתה כשר כו' ע' בספר התרומה סי' קכ"ח ובת' הרשב"א סי' תקנ"ו

ע"ב במשנה גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול כו'. ע' חזקה רבה חאה"ע סי' רנ"ז

שם גט המעושה בישראל כדין כשר, ופירש"י כדין כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה כו' ע"כ. כאן הורה ג"כ רש"י בשיטתו שהוא נמי שיטת הר"י בתוס' כתובות ר"פ המדיר דכל היכא דתני יוציא היינו שכופין אותו ודלא כר"ח, וה"נ פירש"י לעיל ל"ג סע"ב ע"ש, וע"ע בת' הרשב"א סי' שנ"ז וסי' אלף קפ"ז ובת' מהר"ם ב"ב סי' ר"נ ובמהרי"ק סי' קל"ג ובתשב"ץ ח"א סי' א' ובעונג יו"ט ס"ס י"א

שם אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן כו' ושמעתי בשם הגאון בעל שם אריה שהק' איך ישב רב יוסף בדין הלא היה סומא ותירץ דאפשר דזה היה קודם שנסתמא. והספר אינו ת"י לעיין בו. ולכאורה אמאי נטר עד הכא ולא הקשה כמ"כ לעיל ל"ד ע"א על רב ששת שהיה ג"כ סגי נהור ואשקליה גיטא לההוא גברא על כורחיה ע"ש, אמנם גבי רב ששת י"ל משום דכל פסול דסומא הוא משום דמקיש ריבים לנגעים כדאמרינן בסנהדרין ל"ד ע"ב, וזהו דוקא בדיני ממונות דבזה שייך ריבים משא"כ בהוראות איסור והיתר דמדאיצטריך ר"פ מצות חליצה קרא דלעיני הזקנים למעט סומא מכלל דהוראה אחרת שרי ומכש"כ בנוגע לאפרושי מאיסורא, ורב ששת שהכריח לההוא גברא לתת גט לאשתו בעל כרחיה מוכח דלולא הכפייה היה בזה צד איסור ולאפרושי מאיסורא החיוב גם על סומא. וכל דיני כתיבת הגט חתימתו ומסירתו מידו לידה הם רק הוראה ואם היה ביניהם דין ודברים ע"ד הכתובה אפשר שזה היה נעשה ע"פ בית דינו, ואף אם היה מורה להם איך לפסוק נמי שפיר דמי כדכתבו התוס' בסוגיין גבי אשה דפסולה לדון ודבורה שהיתה שופטת את ישראל לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ע"ש, ועפ"ז מרב ששת לא היה מקום כ"כ להקשות. ולהכי הקשה הגאון הנ"ל מסוגיין דוקא דאביי הקשה לרב יוסף מקרא דואלה המשפטים דאנן הדיוטות אנן, הרי דנקיט דהא דמעשה אגיטא דין גמור הוה ככל המשפטים דבעי דיינין סמוכין, וכיון דדין הוא איך נזקק רב יוסף לזה הלא סגי נהור הוה

ולעד"נ דרב יוסף ורב ששת הוו סברי דהא דמקשינן ריבים לנגעים הוא רק דעת