אור הישר (נשים א) קנג

במשנה כתבו לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר יב"ח ומת אם הגט קודם למיתה ה"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אין ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת, ע' נובי"ק חאה"ע סי' נון ובחזקה רבה חי"ד סי' קנ"ג

רש"י ד"ה התירוה לינשא. דאע"ג דלא אמר מעכשיו כמאן דאמר מעכשיו דמיא דמסתמא מעכשיו קאמר לה, ע' בת' הרשב"א סי' תתקט"ז וסי' אלף קס"א

רש"י ד"ה הכל מודים. באומר לאשתו בלילה זה גיטך כשתצא חמה מנרתיקה, ע' בת' הגרע"א ס"ס קכ"ו ובח"ס אה"ע ח"ב סי' נ"ו

תוד"ה דהא איקיים. וי"ל דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת כו', ע' בר"ן ובת' שיבת ציון סי' צ"ג

דף ע"ז ע"א לא נחלקו אלא באם תצא מ"ס לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו כו', ע' בת' הרא"ש כלל ע"ב סי' ג' ובת' הריב"ש סי' שפ"ז

שם חד בשבא ותרי ותלתא בתר שבתא ארבע וחמשה ומעלי שבתא קמיה שבתא, ע' בס' העתים ד"ה ערבי שבתות

במשנה לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"ז מגורשת, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תתקצ"ג

שם מנה"מ דת"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה גנה חצירה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מ"מ, ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני

שם וצריכא דאי אשמעינן גט משום דבעל כרחה מגרשה אבל גנב דליתיה בע"כ אימא לא כו', הנה בנתיבות בפתיחתו לסי' רייש הביא בשם ח"א שהק' דנילף קידושין מגט מהקישא דויצאה והיתה ואח"כ נילף גניבה מקידושין כו', וע' מה שתירץ בזה הגאון מהרי"ל דיסקין ז"ל בחלק הכתבים סי' ס"ה

שם ואי אשמעינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אימא לא צריכא, ע' נובי"ק חאה"ע סי' פ"ב בהגה"ה ובחזקה רבה חא"ח סי' ע"ב

ע"ב ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה כו', ע' בתוד"ה ותיזיל ובמה שנרשם שם עה"ג, וע"ע בתוס' ביצה ל"ו ע"ב וב"ק נ"ב ע"א וב"ב נ"ג ע"א ובת' הגרע"א סי' קע"ד

רש"י ד"ה גיטה וידה באין כאחד. ע"י הגט באה ידה לה עם נתינתו, ע' אבני מלואים סי' ל"ה ס"ק י"ג

רש"י דיה ה"ז חזקה. דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כו', ע' ברשב"א ור"ן ובת' הגרע"א סי' רכ"א רכ"ב ובקצוה"ח סי' ר"ב סק"ד ובת' מהרש"ם ח"ב סי' קצ"ה

תוד"ה ידה גופיה מי קניא ליה וא"ת חצרה נמי לא קניא ליה גופיה אלא פירי. ע' קצוה"ח סי' שי"ג סק"א ובאבני מלואים סי' ל' סק"ה

בא"ד ועוד דחצר קנוי לו בע"כ של אשה אבל ידיה אינם קנויים לו בע"כ דיכולה היא לומר איני ניזונית ואיני עושה, ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' כ"א

דף ע"ח ע"א ה"ד קרוב לה וה"ד קרוב לו אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד"א שלו זהו קרוב לו כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"ה

שם ה"ד מחצה על מחצה א"ר שמואל בר רב יצחק כגון שהיו שניהם עומדין בד' אמות וליחזי הי מינייהו קדים כו', ע' קצוה"ח ר"ס רס"ח ובאבני מלואים סי' ל' סק"ט

רש"י דיה בכפות שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט עכ"ל. וזה אינו כמו שהעתיקו לשון רש"י דהכא בתוס' לעיל כ"א ע"א ובב"ק י"ב ע"א, עד דמשו"ה החליטו דבעינן כפות וישן ע"ש. ולפי גרסת רש"י דהכא י"ל דס"ל כדעת הרמב"ם דכפות לחוד מהני, וכדהסביר הגר"א ז"ל באה"ע סי' קל"ט ס"ק י"ט ובחו"מ סי' ד"ב סקט"ו. דמש"א בש"ס והלכתא בכפות חוזר ממילתא דרבא דאמר ישן רק בכפות לחוד סגי, ובמק"א הארכתי בזה

תוד"ה כגון. וי"ל דהכא לכולהו מספקא להו אלא דדחו למתני' דלא נפשוט מינה כו' ע' בר"ן ובת' דבר אברהם סי' כ"א

ע"ב א"ר חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת כו', ע' בס' התרומה סי' קכ"ג

תוד"ה ואת לא תיעבד. והיינו דוקא ברה"ר אבל בחצרה א"צ שיגיע לידה כו', וע' בס' התרומה סי' קכ"ד

תוד"ה לגיטין. והקשה הר"י לר' יהודא דלדבר אחר נמי אמרו לעיל במי שאחזו דנתינה בע"כ הויא נתינה כו', ע' בת' הרשב"א סי' תרנ"ה

תוד"ה מחצה על מחצה שניהם יחלוקו הכא לא שייך לאמר הממע"ה דאין כאן ספק, ע' קצוה"ח סי' ע"ה סק"ו ובתומים שם ס"ק כ"ב וע"ע בקצוה"ח סי' ק"כ סק"ב ובחזקה רבה חא"ח סי' ה'

תוד"ה אם יכול לנתקו. נראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה וע' בספר התרומה מה שהאריך בזה בסי' קכ"ג

דף ע"ט ע"א א"ל ר"ז לר' אסי כמאן כרבי