אור הישר (נשים א) יד

מ"ת חאה"ע סי' נ"ה ובת' עונג יו"ט סי' קמ"א וע"ע במל"מ פ"ב הכ"א ופ"ד ה"ז מה' אישות ובתומים ר"ס ל"ה

שם והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קס"ד ובת' שיבת ציון סי' ע"ג ובס' חזקה רבה חאה"ע ס"ס ל"ד. רש"י ד"ה ומאן האי תנא מיגו דאסרי ליה הנך קידושין בכולהו שאר אחוותא כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' נ"ד

רש"י ד"ה אם היתה שבת. אבל משום יוה"כ לא הוי מחייב אהוצאה דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ והכי מפרש בכריתות, ע' שאגת אריה סי' ע'

בא"ד הוקדשה מיגו דאיתוסף איסוה"נ על החלב משום קדשים איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום זרות כו', הנה הכא קרי רש"י למוקדשין איסור מוסיף ובשבועות כ"ד ע"ב קרי לה כולל, וע' שאג"א סי' ע"ו

רש"י ד"ה אבל הכא גבי נישואין אין זמנו בהו דאין זמן קבוע למצוה כו', ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' א'

רש"י ד"ה ומתוך י"ב לאחר י"ב. כשחשכה ר"ה של י"ג לנקבות כו', ע' נובי"ת חא"ח סי' ו' ובחאה"ע סי' נ"ב

תוד"ה בערב הפסח. המ"ל משום דאכילת תרומה איקרי עבודה כו', ע' בת' חמדת שלמה הנ"ל

תוד"ה מתוך י"ג. וקשה דלא הוי בבת אחת דנדות חל עליו תחילה שאין יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל דאין מעשה קטן כלום, ע' מל"מ פ"ד ה"ז מה' אישות

ע"ב והא תמר בביאה ראשונה איעברא כו', במהרש"א הקשה מדוע לא פריך מלאה שג"כ נתעברה מביאה ראשונה וע' מה שתירץ בנוב"י קמא חאה"ע סי' כ"ב, וע"ע בת' הריב"ש סי' קכ"ז ובח"ס אה"ע ח"א סי' ו' ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

שם כל כ"ד חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ דברי ר' אליעזר אמרו לא הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן כו', ע' משך חכמה לפ' וישב בפסוק ותקרא את שמו שלה בד"ה ובסוף

דף ל"ה ע"א א"ר גידל אמר רב הוראת שעה היתה, ע' מיוחסות סי' קל"ב

שם דאמר שמואל מיאנה בו א"צ להמתין ג"ח נתן לה גט צריכה להמתין ג"ח אלא בזנות וזנות בקטנה לא שכיח. ע' בת' הריב"ש סי' רצ"ז

שם אלא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר כו', ע' בס' אור גדול סי' ל"א וע"ע באבני מלואים סי' י"ג סק"ו

תוד"ה אע"פ. ואי מבת כהן כי תהיה לאיש זר שמעינן נמי אשת איש א"כ יהא לוקה נמי כו', ע' אבני מלואים סי' ו' סק"ב

ע"ב במשנה החולץ ליבמתו, והנה כה"ג קתני נמי לקמן ד"נ חלץ ועשה מאמר, ואע"פ שהיא החולצת, וכ' עלה בת' הרשב"א ח"ד סי' רצ"ד שלא אמרו דקדוק הלשון אלא הענין ע"ש, ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד מפני שהוא הגורם לכל פעולת חליצתה להכי תלי בדידיה. שוב מצאתי כדברי בנובי"ק חאה"ע סי' צ"ד ות"ל ש שכוונתי לדבריו ז"ל

שם הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' שכ"ז ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ז

תוד"ה ונמצאת מעוברת. בחולץ תוך ג' חדשים איירי כו', ע' נוב"י תנינא חי"ד סי' צ"ו ובת' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג ושם חי"ד סי' א'

תוד"ה תיגלי. דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות כו', ע' אבני מלואים סי' מ' סק"ט

דף ל"ו ע"א אלא אמר רבא ה"ק הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא וביאת מעוברת ל"ש ביאה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קל"ט

שם דילמא איכא אינש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למימר קשרי חלוצה לכהן. ע' בת' הרשב"א סי' תק"נ

רש"י ד"ה אלא תחלוץ בתוך ג'. ונראה בעיני דה"ג בשלמא תחלוץ בתוך ט' כו', ע' בתוד"ה בשלמא ובת' מהר"ח או"ז סי' קס"ד

תוד"ה הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת. ותימה דלא חשיב הא דפ"ק דע"ז כו' ע"כ, וכמו הכא כן בכ"מ האריכו התוס' אמאי לא חשיב רבא עוד דברים דהלכתא כוותיה דר"ל כדחשיב הכא הני תלת כמבואר עה"ג, ולעד"נ להעיר עוד מהא דשבת קנ"ג ע"ב, דאמר רמב"ח המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה, והקשה לו רבא חלא כל התורה הוקשה לעכו"ם מדכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והוא עד דעביד מעשה בגופיה ובמחמר ליכא מעשה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול כדפירש"י שם, ולפ"ז הרי ס"ל לרבא כר"ל בב"מ ד"צ ע"ב דקלא לא הוי מעשה. דאילו לר' יוחנן אין מקום להקשות מקרא דלעושה בשגגה, לפ"מ דס"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה, וכיון דס"ל לרבא כר"ל, אמאי לא חשיב רבא נמי דהלכתא כוותיה דר"ל בחסמה בקול והנהיגה בקול דלא הוי מעשה, ועמש"כ בחידושי לשבת ולב"מ שם ולתמורה ד"ג ע"ב, וע"ע בת' הרשב"א סי' שס"ח ובס' הזכות סי' ו'. ע"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו כו', ע' בת' הרא"ש ריש כלל נ"ג

שם אמר רבא ר"מ ור' אליעזר אמרו דבר אחד כו', ע' בת' הרשב"א סי' שי"ד ובמה שהארכתי