אור הישר (נשים א) קמט

תוד"ה הא כתב. א"נ נהי דמכשר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה היכא שצוה לכתוב מודה ד"מ שצריך לעשות צוויו כו', ע' בס' צבי גאון יעקב סי' כ'

דף ס"ז ע"א ומשום כיסופא דסופר חיישי ז ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף רכיא ושם חלק רביעי' סי' קצ"ט

שם הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא ממסרן לשליח. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב ובנובי"ת חי"ד סי' קמ"ז

שם ר' יוסי נימוקו עמו, והנה עפ"ז קבעו בכ"מ בש"ס הלכה כר' יוסי נגד תנאים אחרים, ובזה הונה לי קצת דקדוק אחד בהגדה דברכות ד"ג ע"א, דאליהו הנביא אמר לר' יוסי שלום עליך רבי ור' יוסי השיבו ג"כ שלום עליך רבי ומורי. הלא ממ"נ אי חד רבה אידך תלמידא, אולם לפי המבואר הכא דחכמי הש"ס החליטו על ר' יוסי דהלכה כמותו גם נגד תנאים אחרים, ולהיפוך באליהו הנביא לא סמכינן על הודאתו, דלא בשמים היא כדפירש"י בשבת ק"ח ע"א, וא"כ שפיר קרא אליהו לר' יוסי רבי מצד ההלכה המוחלטת כדבריו, ור' יוסי קרא לו רבי מפני צד הוא שיש בידיעה זו לברר המעשה כמה שהיתה. כדי לקבוע ההלכה על ידו. דע"י ספיקא דעובדא בע"כ הוא ג"כ ספיקא דדינא, וכהא דתנן שילהי עדיות. דאליהו יברר הספיקות ויעשה שלום בעולם ועמש"כ בחידושי לתענית ד"כ ע"ב, וע"ע בת' שיבת ציון סי' צ"ד

והנה בעירובין מ"ו ע"ב אמרינן ר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי ובודאי דהוא ג"כ משום דר' יוסי נימוקו עמו, ועפ"ז איכא למידק בביצה י"ב ע"ב אהא דפליגי ר' יהודא ור' יוסי דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי והשתא אם כלל מונח הוא בכל הש"ס הכי, אמאי איצטריך לפסוק דבדבר זה הלכה כוותיה נגד ר, יהודא. וע' כעין זה בתוס' ע"ז ל"ג ע"ב ד"ה והלכתא ואפ"ל דר"י אמר שמואל ס"ל כרב דלית ליה להני כללי דעירובין כדאמרינן שם מ"ז ריש ע"ב וע' כה"ג בתוס' ע"ז ליב ריש ע"ב ועמש"כ בחידושי לע"ז בשני המקומות וליבמות מ"ב ע"ב ע"ד התוס' ד"ה הלכה כר' יוסי

תוד"ה אמר לסופר. אבל כאן עיקר עדות לא נמסרו אלא לאלו והראשונים הם שלוחי הבעל שמצוה לאלו לעשות לה גט. ע' נתיבות ס"ס דמ"ד

ע"ב אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי אחד כותב ע"י כולם כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולם כו', אולם אם מת אחד מהם אי אמרינן בזה רובו ככולו ע' בעתים לבינה על ספר העתים ס"ס ק"ח. . ר

שם כתובו כל חד מינכון חתומו כל א מינכון אובילו כל חד מינכון. ע' ב הרשב"א ח"ד סי' קניג

במשנה מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גטא .י. לאשתי לא אמר כלום, ע' בת הרא"ל כלל מ"ה סי' י"ח

שם אפר כתבו גט לאשתי ואחזו . וחזר ואמר לא תכתבנו אין דבריו האח כלום, ע' אור שמח פ"ג הט"ו מגירושין

שם נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשחן והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים ל' ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ג

תוד"ה מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו ה לאשתי לא אמר כלום ואפילו אמר כתג ותנו, ע' בת' הרשב"א חלק רביעי סי' רמ"ו

דף ס"ח ע"א רש"י דד"ה סייר לגושפנקיה בדקו שלא נגע אדם בו כו' ע"כ הא דרש"י דייק בזה אדם הוא דמשדים שלו לא הי"ל לחוש דכל מידי דצייר וחתים לית להו רשותא כדאמרינן בחולין ק"ה ע"ד וע' רש"י ברכות ד"ו ע"א ד"ה בגושפנקא

תוד"ה איכא שמיר, וא"כ היה שמיר בבית שני כו'. ע' בת' מקום שמואל קונטרס שפר התירוצים לחולין דף י"ה ובמנחת חינוך מצוה צ"ה ובמש"כ בחידושי לתמיד כ"ו ע"ב

ע"ב ואפיה הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב הנה מטתו שלשלמה כו', ע' במהרש"א ח"א לסנהדרין ד"כ ע"ב ד"ה ולבסוף על מטתו

דף ס"ט ע"א ונימרו הכי שברירי דפלוני בר פלניתא כו', ע' בת'. הרשב"א סי' תי"ג

שם אי סריך מריאה קאתי ואית ליה תקנתא ואי לא מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא כו' ע' ס"ז יו"ד סי' מ"א סק"א

ע"ב אנפקא דחמרא חייא. הנה באמת כל אנפקא דחמרא הוא חייא כדאמרינן בחולין צ"ד ע"א אלא משום דעלול קצת למטעי בחמרא מזיגא כדאמר התם, והכא דהוא לרפואה דייק בהדיא לפרש חמרא חייא. והא דרש"י פירש דזהו שיעור רביעית מבואר בשבת ק"ט ע"ב דקאמר ונישלוקינהו בהדי הדדי עד דקיימי אאנפקא. ובהא דפירש"י דכן הוא שם הכלי מבואר בב"ב נ"ח ע"ב, ושם מבואר נמי דאנפק ואנבג חד הוא. ואפשר משום דפ"א מתחלף בבי"ת כדכ' הרמב"ן בפסוק נשפת ברוחך דהוא כמו נשבת, ובלשון הבבלי הפקר בפ"א והירושלמי קורא הבקר בבי"ת והא דקאמר בקידושין ד"ע ע"א דרב יהודא תפס לר"נ על דקאמר אנבגא במקום אנפק, אפשר דבמקום זה היה לשון בני אדם ביותר לקרוא אנפק.