אור הישר (נשים א) קמח

דף ס"ה ע"א מתיב רב אויא כיצד מערימין על מע"ש כו', ע' מה שהאריך בזה בח"ס חא"ח סי' ס"ב

שם ואמה העבריה בזה"ז מי איכא והתניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ד'

שם אלא בעציץ שאינו נקוב דרבנן, ע' עונג יו"ט סי' כ"ח

שם אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים כו', עי בת' מקום שמואל סי' א' וע"ע בת' הרשב"א ח"ד סי' רס"א ובמיוחסות סי' פ"ו ובת' הריב"ש סי' תס"ח ובאור זרוע ח"א סי' תקצ"ט

שם וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ב וסי' שכ"ד

שם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תקצ"ו ובמש"כ בחידושי לב"ב קנ"ו ע"א וע"ע בת' הרא"ש כלל א' סי' ח' ובכלל פ"ה סי' י"א

רש"י דיה וכנגדן בקטנה. ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת ואע"פ שקידושיה קידושין מה"ת, ע' בס' תשובת שמואל קונטרס קידושי קטן

תוד"ה צרור וזורקו זוכה לעצמו. וא"ת והא דתנן במי שמת זכין לקטן ואין זכין לגדול הא קטן גופיה אמר הכא דזכי, ע' מה שתירץ בזה הגאון ר' הלל ז"ל בחוט המשולש בתשובותיו סי' ה'

תוד"ה התקבל לי גטי. הוה לן למימר דאוקי אשה בחזקתה שלא נתגרשה אלא חומרא בעלמא היא שהחמירו חכמים כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קי"ח

ע"ב אמר רבא ר' נתן דבבלאה הוא ודייק בין פיטרוה לפטרוה תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא לא דייק, ע' בת' ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"א

במשנה בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא כו' ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ו ובת' מהר"ם ב"ב סי' ר"נ

שם גניבא יוצא בקולר הוה כי הוה קא נפיק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא כו'. ע בת' מהרי"ק סי' צ"ד

תוד"ה גיטא א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה כו'. ע' אור שמח פ"ו ה"ח מגירושין

דף ס"ו ע"א שלחו מתם מחמרא כדי ליפות. את כחו. ע' בת' הרשב"א סי' אלף נ"ח

במשנה מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' פ"ד וסי' שי"ב

במשנה אם מעצמו נפל ה"ז גט אם הרוח דחתו אינו גט, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ו ובת' בית אפרים חי"ד סי' ע"ו

שם מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני אם הוכיח סופו על תחילתו ה"ז גט כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' מ"ד ובח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ג וע"ע בת' מהרי"ק סי' ל"ב ובמש"כ בחידושי לחולין ל"ט ע"ב

שם ההוא גברא דעל לבי כנישתא אשכח מקרי ינוקא ובריה דיתבי ויתיב אינש אחרינא גבייהו אמר להו בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו כו', ע' תומים סי' ל"ו סק"ו ובקצוה"ח סי' ס"א סק"ג

שם אמר רבא הלכתא משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא, ע' חזקה רבה חאה"ע סי' ס"ד

רש"י ד"ה בשעת הסכנה כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי, ע' נובי"ת חאה"ע סי' קכ"ג

רש"י ד"ה אמר לשנים תנו גט לאשתי אע"ג דלא אמר כתבו ותנו יחתמו בעצמן כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רמ"ד

תוד"ה דמי חמרא דלא חשיב זה דשלב"ל אלא הוי כמו דקל לפירותיו כו', ע' קצוה"ח סי' ר"ט סק"ד ובת' הגרע"א סי' קמ"א ושם ס"ס קמ"ו

תוד"ה כדי ליפות כחו. פי' בקונטרס שיהא כל היין שלו באחריות כו' ונראה שלא ר"ל שיהא כל ההפסד שלו כו', ע' תרומת הדשן סי' שי"ד

תוד"ה כל השומע. או שמא יש לחלק דהכא: ליק כל הרוצה לכתוב אלא כל השומע דייחד יחדיה למי ששומע קולו, ע' נובי"ק חאה"ע סי' צ"א ובנועם ירושלמי לדמאי פ"ה

ע"ב במשנה א"ר יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו, ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ח

רש"י ד"ה אי לא מימסרן. ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר ע"כ. כוונתו דהתם איכא ממשות הגט ולא הוו רק דברים. כדביאר לעיל כ"ט ע"א ברש"י ד"ה רבא אמר

תוד"ה כתב ידן. ה"ה דהו"מ למימר איפכא אי סבירא לן דכתב הגט הוא כתב יד כשר, ע' קצוה"ח סי' רמ"ד סק"ג