אור הישר (נשים א) קמו

רש"י ד"ה משום חשדא. יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלי עירוב, ובתוס' פי' שחושדים אותם לגנוב, וע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ג' ובס' תפארת זיו סי' יוד

תוד"ה שיפורא. אלא נראה כלשון אחר שפירש . שופר שבו נותנין נדבה לתלמידים ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ט' ובמה שהאריך בזה בחזקה רבה חא"ח סי' ל"ד

דף ס"א ע"א ת"ר מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל ומבקרין חולי עכו"ם עם חולי ישראל כו', בתוספתא פ"ג ליתא תיבת עם רק מפרנסין עניי עכו"ם ועניי ישראל כו' והגר"א ז"ל בהגהותיו שם הוסיף תיבת עם בכולהו ע"ש הוא רק להשוות גרסת התוספתא עם ברייתא דבסוגיין. וראיה לזה דבביאוריו ליו"ד סי' קנ"א סק"ב. הסכים לדעת הר"ן דעם לאו דוקא. ואפילו בפני עצמן מפרנסין אותן, ועמש"כ בזה בחידושי לעירובין ס"ד ע"ב ולחולין צ"ג ע"ב

במשנה משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית כו', ע' סוכה ל"ט ע"א תוד"ה הלוקח לולב ובס' חזקה רבה חי"ד סי' קל"ו. ם ומחזיקין ידי נכרים בשביעית אבל לא ידי ישראל כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שע"א

שם ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. ע' בס' יראים סי' נ"ה

שם רוב עמי הארץ מעשרין הן. ע' ריב"ש סי' רכ"א ובח"ס ח"ו סי' י"א

רש"י ד"ה עם מתי ישראל. לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל, ישראל ע' בתורת האדם להרמב"ן סוף ענין הקבורה מה שהביא מהתוספתא כהוספה על פירש"י

תוד"ה ליקט. נראה דאיצטריך לאשמעינן בתולשן בידו ומפילן אע"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילם, ע' מחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכה סי' ד'

. תוד"ה שדי וקשה דרב כהנא היכי הוה מנקיט ואכיל ומי לא הוה חייש לדרכי שלום כו', ע' בת' הרשב"א סי' שכ"ז

תוד"ה משאלת. וקשה לר"ת ותיפ"ל דהוה שרי משום דאיכא למיתלי בתבואה של היתר כו', ע' ח"ס חי"ד בהוספתו לסי' י"א

תוד"ה ורבא אמר. ורבא גמי אית ליה רוב עמי הארץ מעשרין הן כו', ע' בס' שאילת שלום סי' א'

ע"ב הב"ע בכלי חרס המוקף צמיד פתיל וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה, פי' דהכי תנן בטהרות פ"ז מ"ו דכ"ח מוקף צמיד פתיל אינו מציל טומאת זב ונדה וה"נ אמרינן בנדה ד"ה ע"ב דכ"ח המוקף צ"פ אע"ג דניצול באהל המת אינו ניצול במעל"ע שבנדה, וע' חגיגה כ"ה ע"א תוד"ה שונין ובסוטה כ"ט ע"ב רש"י ד"ה ובכל הספרים וברמב"ם ראב"ד ומפרשים פי"ב ה"ח מה' תרומות ובת' מהר"ם אלשיך סי' קכ"ג

תוד"ה אשת חבר. ומפרש ר"ת וכן ר"ח דאשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה איירי בתבואה של חבר כו'. וכן כתבו התוס' בחולין ד"ו ע"ב וע' מה שהארכתי בחידושי שם

דף ס"ב ע"א אמר להו שלמא עלייכי מלכי שלמא עלייכי מלכי כו' מנין שכופלין שלום למלך שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך וגו'. אפ"ל אף דידעו דריב"ז אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא כדלעיל נ"ו צ"א. מ"מ חשבו דאולי הוא רק מנימוס וד"א, אמנם מהכא שמעינן דגם ריב"ז קאמר בכפילא משום דדינא הכי ומקורו מהאי קרא. אך לכאורה יל"ד קצת מדוע פשיט לה מדברי קבלה ולא מן הכתוב בפ' ויגש דיעקב בירך לפרעה שתי פעמים באותו מעמד. די"ל דהתם היו שתיהן ברכות, משא"כ הכא ולעיל שם כמו בקרא דעמשי אל דוד שתיהן שאילת שלום. וזהו לדעת הרמב"ן עה"ת שם. ואפילו לרש"י שם עכ"פ רק אחת היתה שאילת שלום, ועוד דהתם היו שתי הברכות אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. ובקרא דקבלה כמו בסוגיין ולעיל שם שתיהן הן ביחד בשעת הפגישה

תוד"ה אין עודרין. אלא מפרש ר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלים מן המלך לפרוע כך וכך תבואה בשנה כו'. ע' בת' אבקת רוכל סי' כ"ג ובס' ציץ הקדש סי' ט"ז

ע"ב קמ"ל דהתקבל והולך קאמר, והטעם מבואר בת' הרא"ש כלל מ"ה סי' ז' משום דאמרינן אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר

שם איתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הילך כמה שאמרה כו', ע' בת' פני יהושע אה"ע ח"א סי' ה'

דף ס"ג ע"א אלא הכא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי כו', ע' בחידושי הריטב"א ובת' עונג יו"ט סי' קמ"ו וע"ע בת' הרשב"א חלק רביעי סי' פ"ד

שם לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה כו' ע' בת' הריב"ש סי' שכ"ט וסי' תע"ב

רש"י ד"ה אלא השתא. דשליח גופיה לאו בתורת הכי קבליה דלא ניחא ליה בטרחא דהולכה כו', ע' אור שמח פ"ו ה"ח מגירושין

ע"ב איתמר התקבל לי גיטי כו' למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי דמי אי לאו כזכי