אור הישר (נשים א) קמא

שם נכסי יתומין הרי הן כהקדש ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תתקנ"ז וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ד

שם אמשיכו להו פירי ליתמי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קמ"ג תתקס"ט ובת' מהרי"ק סי' קצ"ג

רש"י ד"ה להניח. למה ליה עשורי לכשיגדלו יעשרו הם, ע' בת' מהר"י מינץ סי' א'

רש"י ד"ה מאי עבידתה דזבנה. מי מינה אפוטרופוס ע"כ, וכן פי' נמי בתוס' רי"ד ע"ש, והנה עפ"ז משמע דטענת הקרובים היתה לפני ר"נ על עצם ההתמנות הלא דק ב"ד הם אביהן דיתומים אבל מי מינה אותה, א"כ קשה מאי האי דמהדר להו ר"נ יתומים שסמכו אצל בעה"ב תנן, הלא אפ"ל במשנתנו בעה"ב דוקא איש. משא"כ סבתא כדתניא לעיל בסמוך אין עושין אפוטרופין נשים, אולם בברייתא שם מסיק ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו, ומדברי תשו' הרא"ש כלל פ"ז סי' א' משמע שהבין בהאי עובדא דסבתא שהאב מינה אותה וע"ש סי' ד' ובכלל צ"ו סי' ב', אכן לפי"ז קשה מה מקום לטענת הקרובים מי מינה אותה ומדוע לא השיב להם ר"נ דלאב יש כח למנותה אפוטרופוס כדתנן במשנתנו ובברייתא שם וצ"ע כעת, הנחות הנ"ל מצאתי עוד מקום עיון בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ח"א צד נון סי' ושם ח"ב סי' כ"א צד קנ"א ובת' הריב"ש סי' קמ"א וסי' תצ"ה וע"ע בת' הגרע"א סי' קמ"ז

תוד"ה יהבי. וא"ת גבי הקדש כה"ג אינו יכול לחזור כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף צ"ה ובראב"ן סי' ק"ז

ע"ב קא לביש ומכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמעון מיליה קאכיל ושתי מדידהו ולא אמיד אימור מציאה אשכח, יל"ד קצת הלא לעיל ד"ל ע"ב אמרינן חברך מית אשר איתעשר לא תאשר וע' תוס' ב"ב כ"ה סוף ע"ב ושם מ"ה ע"א ד"ה מאי נ"מ הלא דלא תלינן בחששא רחוקה דשמא מציאה אשכח וצע"ק. וע"ע תוס' ב"ק י"א ע"ב ד"ה בגדול אחי ובת' מהר"ח או"ז סי' פ"ו ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"ב צד ק"מ סי' י"ז

שם והא קא מפסיד אמר להו אייתי לי סהדי דמפסיד ואיסלקיניה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רמ"ג תתקנ"ח ובשערי תשובותיו ח"ב צד קמ"ד סי' י"ח

, שם א"ל חנן בר אמי אמר שמואל הלכתא כאבא שאול, ע' חזקה רבה חא"ח סי' ס"ט

שם איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב, ע' בת' אגודת אזוב חי"ד סי' ט'

שם מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קלבד"מ ואידך כדר' ירמיה דאר"י משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך. ולכאורה השתא דאיתא לדר' ירמיה בטלה לה טענה דקלבד"מ, והדק"ל אמ"ד מערב מ"ט לא קאמר מנסך. ואפ"ל דאיהו סבר דאפשר לניסוך בלא הגבהה. או דס"ל דהגבהה צורך ניסוך הוא, וע' כתובות ל"א ע"א תוד"ה שעקירה ובחולין מ"א ע"א תוד"ה ת"ש ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ה ובים התלמוד ריש ב"ק

שם ולמ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב אמר לך מערב היינו מדמע. ע' שעה"מ פ"ז הי"ב מה' עכו"ם

רש"י ד"ה ומשום שבועה דרמית עליה לבסוף לא ממנע מתחילה כו' ואתי לאימנועי מעיקרא מלקבל עליו, ע' בת' הריב"ש סי' תפ"ט

תוד"ה ולקבורה. הא פשיטא דאין ממתינים לקבור את המת עד דמשלמי יומי אכרזה אלא הא קמ"ל דאם לוו לצורך הקבורה מוכרין בלא הכרזה ופורעין ע"כ. אולם הכא ובכה"מ בש"ס שמוזכר הא דאמרי נהרדעא משמע דמשום עיכוב הקבורה נגעו בה. וכן מבואר בשערי תשובות למהר"מ ב"ר ברוך ח"ב ס"ס ל"ג צד קנ"ח שכ' וז"ל דלקבורה מזבנינן בלא אכרזתא כי גנאי הוא למת להשהותו יותר מדאי ע"ש

תוד"ה מנסך קלבד"מ. ומטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרות של חבירו אין לחייבו כו' ע' בת' הגרע"א סי' קס"ד ובעמק יהושע סי' א'

בא"ד א"נ קסבר דאפשר לנסך בלא הגבהה, ע' נחלת יעקב ח"ב להגאון בעל נה"מ

בא"ד ועוי"ל דטעמא דשמואל אע"ג דהגבהה לאו צורך דניסוך הוא אפ"ה פטור כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקלבד"מ אשעת הגבהה נמי מיפטר דא"ל הרי שלך לפניך כו', ע' בת' חמדת שלמה חא"ח ס"ס ב'

דף נ"ג ע"א ואידך קנסא הוא ומקנסא לא ילפינן ולמאן דיליף קנסא מקנסא כו', ע' מעין החכמה דפוס רעדלהיים דף י"ג סוף ע"ב ובנובי"ת הה"מ סי' ס"א ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו

שם ואי אשמעינן הני תרתי משום דהפסד מרובה אבל מדמע דהפסד מועט אימא לא צריכא, ויליד מאי פסקא ניהי דאם הדימוע היתה בפך קטן אז הוא הפסד מועט אבל משכחת דהיה בחבית גדולה ובע"כ צריך למכור לכהנים בזול כדפירש"י בסוגיין. ואז גם מדמע הוא הפסד מרובה וע' תרומת הדשן סי' ר"ד וצ"ע.