אור הישר (נשים א) קלח

ע"ד סוף ע"ב הוכיח, דהכא לא סגי גלוי דעת מדבעי תנאי כפול ע"ש. ולע"ד קשה לפמש"כ התוס' בקידושין ד"ו ע"ב ד"ה לא החזירו, דבמקום שפירש מתחילה סגי הגילוי דעת ולא בעי כלל תנאי כפול ע"ש, א"כ מאי צריך פירש יותר מהא דקאמר משום שם רע אני מוציאך. ואמאי צריך באמת הכא התנאי כפול וצ"ע כעת. וע"ע בת' משאת בנימן סי' ע"ו וסי' ק"ז

שם הנהו בני בי מיכסא דיזפי זוזי מנכרים ולא הוה להו למפרעינהו אתו וקא גרבי להו כו' הני מרגל רגילי דעבדי הכי, ע' תרומת הדשן סי' רמ"ב

תוד"ה המוציא. אור"ת דהתם בדקבלה עילויה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ע"ח

דף מ"ז ע"א אמרו ליה והא זימנין דאיכא היתירא ואיסורא קמיה ושביק היתירא ואכיל איסורא א"ל זיל לא קא שבקי לי דאפרקינך. והנה אע"ג דהוה במקום קטלא אפ"ה לא חשו לשמא עשה תשובה כדכ' הרא"ש בת' כלל י"ז סי' א' וסי' ב' ע"ש, ויש להעיר בזה קצת מהא דעירובין י"ט ע"א וצ"ע, וע"ע בס' יראים סי' מ"ז ובווי העמודים שם

שם אמר רבה אע"פ שאין קנין לנכרי בא להפקיע מידי מעשר כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב קל"ג ובמעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ע"ד ע"ב ובמה שהאריך בזה בס' צבי גאון יעקב סי' כ"ג

שם יש קנין לנכרי בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. ע' תוס' יבמות ס"א ע"א ד"ה ואין ובע"ז ד"ג ע"א ד"ה כהנים ובמש"כ

שם עה"ג, וע"ע בראב"ן סי' שי"ז אות ב' וברמב"ן ומג"א לסה"מ ל"ת רכ"ז ובת' מהר"ם ב"ב סי' תרע"ד ובמשך חכמה לפ' משפטים בפסוק והשביעית תשמטנה שם הב"ע בסוריא וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש. ע' בס' מבית מאיר ח"ג סי' נ"ט

תוד"ה מר סבר. מתוך פי' הקונטרס משמע דהא בהא תליא דלרבה דאמר אין קנין כו' ע' מה שהאריך בזה בת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' א'

, תוד"ה אדעתא אבל כי שקיל ליה ישראל הפקר בטעות הוא ואינו הפקר ע"כ, ועפ"ז שפיר אמרינן בב"ק קט"ז ע"א דהא דרב ספרא קדים וזכה בחמריה הוה לרווחא דמילתא דבלא"ה לא מצו אחריני למזכי בחמריה. משום דלא אפקריה אדעתא דכו"ע רק בשביל הארי, ואפילו אם בלבו היה נחשב בשעתו ההפקר כנדר וע' ברמב"ם פ"ב הי"ד מה' נדרים מ"מ ליכא שום איסור בחזרתו דגם נדר בטעות אינו נדר כדאמרינן בנדרים ס"ו

ע"א, וע' נזיר ד"ב ע"ב תוד"ה מהו דתימא ובת' באר יצחק חא"ח סי' ג'

ע"ב טבל וחולין מעורבין זב"ז דברי רבי כו', ע' שאגת אריה סי' פ"ט וסי' צ"ג ובעמק יהושע סי' ז'

שם המוכר שדהו לנכרי לוקח ומביא ביכורים כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' כ"ח

שם ד"ל אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ואין להקשות הלא אם לא נקנה הגוף האיך קנה הפירות, די"ל כמש"כ רב האי גאון בס' המקח שער ב' המקום הפירות מכור לו ע"ש

שם ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא א"ל שאני התם דכתיב ולביתך כו', ע' מעין החכמה דף קל"ז ע"א

רש"י ד"ה מדאורייתא. ולאו מצוה דרמיא עליה היא אא"כ אוכלן או מוכרן כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קט"ו

תוד"ה טבל וחולין. אפילו למ"ד אין ברירה יש לו בודאי חלק בו דמחייב בביכורים והמותר שהוא חולין מצי מקדיש ליה כו', עמש"כ בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' וישלח סי' כ"ו אות כ"ד ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"א ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י סי' ל"ו

תוד"ה מתה. וא"ת מאי קושיא דר' יוחנן דאמר כתנא דלביתך דממ"נ פליג וי"ל דאיכא לאוקמא במתה כי הך, ע' מה שהאריך בזה בשער התירוצים

דף מ"ח ע"א ואס"ד לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון, ע' עונג יו"ט סי' ט"ז וסי' ליד ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ב

רש"י ד"ה לא משכחת מביא וקורא אלא בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע כו', ע' שאגת אריה סי' צ'

תוד"ה אי לאו ועוי"ל דדוקא ר' יוחנן אית ליה דמחזירין זל"ז ביובל כו', ע' מה שנרשם עה"ג, וע"ע בתוס' יומא נ"ו ע"א ובעירובין ל"ז ע"א ובחגיגה כ"ה ע"ב ובר"ש דמאי פ"ז מ"ד

ע"ב בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל. ע' בת' הריב"ש סי' ת"ע ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ה'

שם אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה כו'. ע' ראב"ן סי' ע"ט וסי' קט"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תי"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' ס"ב

במשנה הנזקין שמין להן בעידית בע"ח בבינונית