אור הישר (נשים א) קלה

ב"ר ברוך סי' שע"ב ובתרומת הדשן סי' רע"ב

דף מ"א ע"א במאי קמיפלגי במזיק שיעבודו של חבירו כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ל"ט

שם העושה שדהו אפותיקו לאחר ושטפה נהר גובה משאר נכסים ואם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים, ע' בת' שארית יוסף סי' כ"א ובת' הריב"ש סי' כ"ב וסי' ק'

שם העושה שדהו אפותיקו לב"ח ולכתובת אשה גובין משאר נכסים כו' שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין. ע' בת' הרשב"א סי' תתקמ"ט ושם סי' תתקנ"א ובחלק רביעי סי' רע"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"י וע"ע בס' המקח לרב האי גאון שער ד'

במשנה מי שחציו עבד וחציו ב"ח עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד כו', ע' בת' הרא"ש כלל צ"ח סי' ד' ובנובי"ת חאה"ע סי' ק"ד

, תוד"ה לישא שפחה. וי"ל דאם היה יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פו"ר לחודיה לא הוה כפינן לרביה דלא מיחייב בה כיון דאנוס הוא, ע' אבני מלואים סי' א' סק"ג

בא"ד ועוד דכי מיעקרא לאו לא מקיים עשה אלא בגמר ביאה כו', וכן האריכו התוס' בב"ב י"ג ע"א ובחגיגה ד"ב ע"ב, וע"ש בטו"א ובס' המאיר לעולם ח"א סי' א' וע"ע נובי"ת חח"מ סי' מ"ו ובדורש לציון בסיום דרוש ז' ובת' הגרע"א סי' קכ"א

ע"ב במשנה יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה, הנה בראבי"ה סי' קנ"א הוכיח מהא דמשנתנו דעבד שייך בפריה ורביה ע"ש, ולע"ד בלתי מובן מה חידוש הוא הלא גם בהיותו נכרי היה שייך בזה כדפירש"י ביבמות ס"ב ע"א וז"ל בני נח בני פריה ורביה נינהו דכתיב ויאמר להם פרו ורבו ע"ש, ומכש"כ כשנעשה עבד כנעני דנתוספו עליו חיוב מצות כאשה, ועפמש"כ התוס' הכא דאשה נמי ישנה בחיוב דלשבת יצרה, ואהאי קרא גופיה סמיך במשנתנו אהא דעבד

ומזה מוכח דס"ל להראבי"ה ז"ל כשיטת התוס' ביבמות שם דבני נח לא מיפקדו אפריה ורביה. ואפשר נמי שהבין דגם רש"י ס"ל שם דבני נח אינם מצווים על מצוה דפו"ר והראיה דלא נחשבת להם בשבע מצות ב"נ ולהכי לא זכר רש"י בדבריו שם שם מצוה רק כתב בני נח בני פריה ורביה נינהו. ר"ל דהם בגדר זה דכתיב ויאמר להם פרו ורבו. הרי דעכ"פ בתורת ברכה אמר להם כן לקיום מין האנושי, וכיון דהיו לו בנים בגיותו ממילא כשנתגייר קיים בזה מצות פרו ורבו, כן הבין רש"י בדעת ר' יוחנן. וזה מתאים עם הא דאר"י גופיה קיים פו"ר דהא הוו ליה ור"ל פליג על זה מטעם גד שנתגייר כקטן שנולד דמי וכל פעולותיו שעשה בגיותו אינן נחשבות על חשבונו. דאחרי גירות מתחיל אצלו עולם חדש של יהדות והימים הראשונים יפלו אמנם כמו לר"ל כן לר"י בהיותו עכו"ם לא היה עליו שום מצוה דפו"ר. רק אם נעשה עבד שנתוספו עליו מצות כאשה מאז נתוסף עליו גם מצוה כאשה, וחיובא דשניהם ילפינן מהאי קרא דלשבת יצרה. ומקורו דעבד הוא ממשנתנו דהכא, כנלענ"ד בהבנת הראבי"ה ז"ל וע"ע בראבי"ה סי ובחזקה רבה חאה"ע סי' רצ"ט

, שם המשחרר חצי עבדו בשטר רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה כו', ע' בת' הגרע"א ר"ב ובאבני מלואים סי' מ"ם סק"ה

שם כח דהיתירא עדיף ליה, ע' רש"י ביצה ד"ב ע"ב ד"ה דהיתירא ובתוד"ה וכי תימא

תוד"ה לא תהו בראה לשבת יצרה. הא דלא נקט קרא דפרו ורבו כו', ולולא דבריהם היה נלע"ד דע"כ קרא דלא תהו בראה מוסב על כלל האדם. משא"כ מצות פרו ורבו לישראל נאמרה ולא לבני נח. כדאמרינן בסנהדרין נ"ט ע"ב וע' יבמות ס"ב ע"א תוד"ה בני, ועפ"ז שפיר ניחא מאי דגבי עבד כנעני לא נקט פו"ר רק לא תהו בראה, אולם להיפוך תקשה אהא דמגילה כ"ז ע"א דמייתי התוס' הכא, הלא שם איירי בישראל ומדוע הביא התם קרא דלא תהו בראה דדברי קבלה, ולא קרא דפו"ר דאורייתא וצ"ע

בא"ד פי' כל שהוא מצווה על פו"ר משום לשבת יצרה כגון עבד אבל אפרו ורבו ודאי לא מיחייב כו'. ע' מנחת חינוך מצוה א'

בא"ד והא דלא כייפינן בחציה שפחה וחציה ב"ח אלא היכא דנהגו בה מנהג הפקר כו'. ע' במהרש"א מה שהקשה בזה ועפ"ז יצא לדון בדבר החדש שהוא כנגד משנה ערוכה בתמורה כ"ט ע"פ אוקימתא דהתם ד"ל ע"א כדהעיר שם על אתר בקרני ראם. וכבר האריכו בזה בשעה"מ פ"ג ה"ג מה' עבדים ובנובי"ת חאה"ע סי' ל"א ובת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ח

תוד"ה דכו"ע גז"ש עדיפא. בריש איזהו מקומן ובפ' דם שחיטה פליגי ר"ע ורבנן בספק מעילות ומשמע דלכו"ע הקישא עדיפא כו' הארכתי בזה בחידושי לזבחים ולכריתות ע"ש ותדרשנו לכאן

דף מ"ב ע"א מי לא תנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, וכ"ה בכה"מ בש"ס אע"ג דבמשנה גופה ליתא תיבת כל. וכן בפיה"מ להרמב"ם שם והרשב"ם בב"ב קמ"ט ע"ב לא גרסי לה, אבל שאר הראשונים גרסי לה בדיוק כדהארכתי בחידושי לפאה שם.