אור הישר (נשים א) קלד

ב"ק ס"ו סוף ע"א ובס' עמק יהושע סי' ז'

שם ה"ק או בכסף או בשטר והאי פקע ליה כספא כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קמ"ג ובאבני מלואים סי' כ"ט סק"ב

רשיי ד"ה וקא דייקת מינה. אבל בעבד קטן לא איירי רבי כו' דלא קנה עצמו בהפקר, ע' נה"מ ר"ס רע"ג ובמש"כ בחידושי לקידושין כ"ג ע"ב

תוד"ה משום דהו"ל כליו של מקנה. אבל אם היה כליו של קונה היתה זוכה עצמה בחליפין כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ל א

דף מ' ע"א הכותב שטר אירוסין לשפחתו רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת, ע' יבמות מ"ז ע"ב תוד"ה שם גר ובאור שמח פי"ג מא"ב במלואים ובחידושי הגר"ח הלוי פי"ג הי"ב מאיסורי ביאה

שם כדאמר רבה בר רב שילא כשרבו הניח לו תפילין ה"נ כשרבו השיאו אשה ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ג וביש"ש ליבמות פ"ב סי יוד ובת' מהר"ם אלשיך סי' ג' יצא

שם אריב"ל עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות, עמש"כ בהקדמתי לספרי ע"מ ברכות

שם המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה ע"כ, והא דלא אמרינן דכי מת פקע הפקרו. כ' הקצוה"ח ריס רע"ג משום דכבר זכה העבד בעצמו בעודו חי, ואחר שזכה בהפקר ודאי קנין אית ליה בהפקרא אבל המפקיר ועדיין לא זכה בו שום אדם אפשר דכי מית פקע הפקרו ע"ש אמנם דבריו נבנו על יסוד דברי הרמב"ם בפ"ב הי"ד מה' נדרים דהפקר הוא כנדר ואסור לחזור בו. אבל הגר"א ז"ל בביאורו לחו"מ שם הגיה בדברי הרמב"ם ובמחבר. במקום האמור שאסור לחזור בו, כ' הוא ז"ל דצ"ל שאינו יכול לחזור בו ע"ש, ולפ"ז נ"מ גדולה. דאם הוא מטעם האיסור הרי בע"כ סרוך החפץ המופקר אל המפקיר. דהא אם יעבור על האיסור הויא חזרתו חזרה, משא"כ אם אינו יכול הרי דמשורת הדין מכי אפקריה נפקא ליה מרשותו, כדכ' בנדרים מ"ג ע"ב ד"ה ה"ג ע"ש ולפ"ז מה מקום בזה לאמר דכי מת פקע הפקרו. הרי בעודו בחיים כבר נסתלקה רשותו מן החפץ המופקר כנלענ"ד

, שם ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחרריה לפלגא כו', ע' בס' המקח לרב האי גאון שער ז'

שם מוקמינן ליה אפוטרופוס ומקרקיש ליה זוזי וכתב ליה גיטא דחירותא על שמיה, ע' ראב"ן סי' ע"ב ובת' הרא"ש כלל ע"ח סי' א' . וסי' ג' ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' פ"ה צד רע"ט ובת' מהרי"ק סי' כ"ט

רש"י ד"ה צאי בו והתקדשי בו כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תרי"א

רש"י ד"ה אקנייה לבנו קטן שאין ראוי לכופו בב"ד, ע' שאגת אריה סי' ו'

תוד"ה כשרבו. דהא סוכה לולב ושופר וכמה מצות עשה שהנשים מברכות כו', ע' בתוס' ברכות י"ד ע"א שכתבו ומיהו השר מקוצי כו' רק שם כתב ואתפילין וצ"ע, וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' ויקהל סי' ס"ז אות ג'

תוד"ה הא אמרה. א"ג הכא בעי. גט מדרבנן כו', ע' בת' הגרע"א סי' רכ"א

ע"ב ת"ר האומר נתתי שדה פלונית לפלוני כו' א"ר יוחנן וכולו בשטר. ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ג ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' כ' עמוד קמ"ט ובת', שארית יוסף סי' ב' ובקצוה"ח ר"ס רמ"ה ובתומים סי' סמ"ך ס"ק ט"ו

, שם ת"ר האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר. ע' בתשובת הרמב"ן הנדפסת סוף ס' תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ו ובחוט המשולש בחלק התשובות להגאון ר' הלל ז"ל סי' א' ובס' עולת שמואל ח"א סי' ל' ובאור שמח פ"ט הט"ז מה' אישות

שם מי שחררו אמר רב רבו ראשון כו', בראב"ן סי' צ"ז הוא בשם עולא

רש"י ד"ה ומקרקיש ליה עבדא זוזי. ותינוק זה מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין כו'. ע' קצוה"ח סי' רל"ה סק"ד ובנתיבות שם ס"ק י"ג

רש"י ד"ה חמץ נכרי שהלוה את ישראל ושיעבד לו חמצו ולא הרהינו אצלו כו'. ע' פני יהושע ובת' חמדת שלמה חא"ח סי' י"ג

תוד"ה וכתב ליה אלא הפקר ב"ד הפקר והפקירו ב"ד התבואה של תינוק ונתנום לאפוטרופוס שיוכל לתרום, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' א' וע"ע בת' הגרע"א סי' רכ"א

תוד"ה חיישינן. האי חיישינן הוי ודאי כו', ע' בווי העמודים לס' יראים סי' א' וע"ע בת' הרמב"ן הנדפס בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ו

הודאת בע"ד. בנותן לא אמרינן הכי כו', ע' מיוחסות סי' קי"ז

תוד"ה הקדש. ועוי"ל דלא חשיב אלא הנך תלתא שהם משניות או ברייתות כו'. ע' בת' הגרע"א סי' רכ"ד. בא"ד וא"ת כיון דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד כהקדש א"כ כל לוה יפקיע נכסיו מן המלוה שיאסור עליו בקונמות כו' ע' תוס' כתובות נ"ט ע"ב ד"ה קונמות ובת' מהר"ם