אור הישר (נשים א) קלג

וא"צ גט שחרור שנאמר וכל עבד איש כו' עבד שיש רשות לרבו עליו קרוי עבד, ע' קצוה"ח סי' רי"ש סק"ה ובאבני מלואים סי' ל"ה ס"ק י"ג

שם רבינא אמר כי הא מודה רב יהודא משום מילתא דאיסורא. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ע ובנובי"ת חאה"ע סי' ל"ז

רש"י ד"ה יאוש הוי הפקר ע"כ, וכ"ה דעתו לקמן ל"ט ריש ע"ב וכן בפירש"י ר"פ אלו מציאות וע' תוס' ב"ק ס"ו סוף ע"א ובמק"א הארכתי בזה

רש"י ד"ה וכתב לה גיטא דחירותא. ונסיב לה ישראל ומנטר לה, חזקה רבה חאה"ע סי' רצ"ט

תוד"ה אבל בחזקה. אלא צריך לפרש דהכא בחזקה של כיבוש מלחמה איירי וכן פר"ח ע' דורש לציון דרוש יא א ובח"ס חי"ד סי י"ט

תוד"ה המפקיר עבדו. התם כיון דאין היורשין רשאין להשתעבד בה משום מצוה לקיים דה"מ לא קרינן בה לעולם בהם תעבידו. ע' מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' כ"ט ובת' חבל יעקב סי' א'

ע"ב א"ר יהודא א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו כו', וכ' הר"ן דלאו עשה גמורה היא אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כענין שכתוב בעכו"ם לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קעביד אלא לצורך עצמו והק' במג"א סי' צ' סק"ל א"כ מאי פריך הכא מהב"ע היא דלדבריו ליכא עבירה כלל ונשאר בצ"ע. ולע"ד איכא למידק עוד מהא דר"ג נתאוה כ"כ לשחרר לטבי עבדו מפני שעבד כשר היה אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה כדאמר בב"ק ע"ד ע"ב וע"ש ברש"י ובירושלמי ס"פ אלו נערות. ולדברי הר"ן מאי לא תחנם איכא בזה הרי אין כאן רק נייחא נפשיה דמריה שיוסיף עי"ז אדם כשר בישראל, וע' בת' הגרע"א סי' קצ"ד, ובכלל דברי הר"ן ז"ל בלתי מתאימים לא עם דעת ר"ע בברייתא דסוטה ד"ג ע"א דס"ל דלעולם בהם תעבודו הוא חובה ולא עם דעת ר' ישמעאל דקסבר רשות וצ"ע

והנה אהא דבברכות מ"ז ע"ב פריך מצוה הב"ע היא ומשני מצוה דרבים שאני, הק' שם בהגהות הב"ח מהא דתנן לקמן מ"א דחצי עבד וחצי ב"ח כופין את רבו לשחררו כדי לקיים מצות פו"ר אף שאינו מצוה דרבים ע"ש, ולעד"נ דגבי ח"ע וחב"ח א"צ למצוה דרבים דזכותו דידיה גופיה מכשירתו לשיחרור, דהא חציו דבן חורין שבו תובעתו לנישואין לקיים מצות פו"ר ורק החצי דעבדות אינו מניחתו, וזהו כל טענת ב"ש לישא שפחה אינו יכול ולישא ב"ח א"י יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר, ומשו"ה כייפינן לרבו לשחררו משום מצות העבד דרמי עליה משא"כ בעבדו דר"א שלא היה עליו שום חוב לנישואין מצד עצמו דעבד גמור היה, אצלו וע"ע אתינן משום לתא דמצוה דרבים כנלע"ד וע"ע בסה"מ עשה רל"ה ובמש"כ שם הרמב"ן והמג"א ובת' הרשב"א סי' קכ"ז ובת' משאת בנימן ולחגיגה ובטו"א לר"ה ד"ל ע"ב ודף ל"ב ע"ב ו ד"ב ע"ב ובת' הגרע"א סי' י"ג וסי' קצ"ד ובעמק יהושע סי' ב' ובס' תשובת שמואל דף כ"ו ע"ב ובהגהות מהרש"ם לברכות שם ובס', עולת שמ ח"א סי' מ"ג ובס' תשובות לשואל סי' י"ח

שם ת"ר לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר' ישמעאל רע"א חובה כו', ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ח

שם אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסהון דמפקי עבדייהו לחירותא ודסיירו נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא, ע' בס' תפארת זיו סי' י"ג

שם המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קמ"ג

רש"י ד"ה גופיה לא קדיש שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדה"ב, ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ג

דף ל"ט ע"א הא מני ר"מ היא דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה. ע' חזקה רבה חי"ד סי' קס"א

שם לימא כתנאי המקדיש את עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו כו' דמ"ס עבדא כמקרקע דמי ומ"ס כמטלטלי דמי כו' המאיר לעולם סי' ה'

שם דכו"ע עבדא כמקרקע דמי והכא בשערו העומד לגזוז קמיפלגי מ"ס כגזוז דמי ומ"ס לאו כגזוז דמי, ע' בס' אבן האזל פ"א ה מכירה וע"ע באור זרוע ח"א סי' שס"ב

שם ע"כ ל"ק ר"מ התם אלא בענבים דכמה דקיימין מיכחש כחישי אבל הכא כמה דקאי אשבוחי משבח, ע' תומים סי' צ"ה סק"ג. שם המפקיד עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגאון ד' הלל ז"ל סי' א'

תוד"ה וכי מי וטעמא דאבא שאול בקטנים דחשיב רשות רבן עליהן כיון שאין להן יד בעצמן, ע' בס' צבי גאון יעקב סי' ט"ז

תוד"ה הלכה. אור"ת דהלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן כו', עמש"כ עה"ג וע"ע מש"כ בחידושי לחולין צ"ז ע"א ע"ד התוד"ה אמר וע"ע בראבי"ה סי' א'

ע"ב נתייאשתי מפלוני עבדי מהו כו', ע' תוס'