אור הישר (נשים א) קלב

פרוסבול. ע' בת' הרשב"א בסימנים אלף נ"ג אלף קמ"ג אלף קמיה אלף ק"ע

שם והתני הלל אין כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי הא איכא מקומו ל"צ דמנח אסיכי, ע' בת' הרשב"א סי' תרנ"ט וע"ע בתוס' לעיל ד"ז סוף ע"ב ובת' בית דוד סי' א'

שם רבנן דבי רבי אשי מסרו מילייהו להדדי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקע"ב

שם תנן התם השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר כו' ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ח"א סי' ד"ש

שם דילמא ההיא ב"ש היא דאמרי שטר תנאה לגבות כגבוי דמי, ע' בת' מהרי"ק סי' צ"ב ובנחל יצחק סי' י"ב

רש"י ד"ה אביהן. והא דרמב"ח ברייתא היא ע"כ, ולפי"ז צ"ל דרב יהודא אמר שמואל ברייתא לא שמיע להו וקאמרי מצד הסברא. רק סתמא דגמרא מצאו האי ברייתא דתני רמב"ח וקבעוה אהא דר"י א"ש. אכן לפ"ז איכא למידק מאי קמבע"ל לעיל בסוגיין אי הלל תיקן פרוסבול רק לדריה או לדרי עלמא נמי תיקן. הלא הו"ל למיפשט מהך דהכא דאם נימא דלא תיקן אלא לדורו א"כ אין מקום בכלל לדין פרוסבול וצ"ע

רש"י ד"ה אינו משמט דכגבוי דמי וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן וגבויות ממש ואין כאן חוב ע' בת' עונג יו"ט סי' מ"ג

תוד"ה אלא על הקרקע. ורבינו שמואל פי' דאין משום דקרקע כל שהוא שוה כל החוב אין אונאה לקרקע כו'. ע' תומים סי' ס"ו ס"ק ס"ה

תוד"ה שאני משכון. וא"ת והא דר' יצחק שלא בשעת הלואתו כו', ע' ראב"ן ס"ס קי"א ובת' הרא"ש כלל ק"ח סי' כ"ז

ע"ב נאמן אדם לאמר פרוזבול היה בידי ואבד ממני כו', ועפ"ז פסק הרמב"ם בתשובה סי' רל"ו דטענינן הכי ליורש, וע"ש סי' רמיא ובת' הרא"ש כלל ק"ח סי' ט'

שם כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא, ע' בתשובות הרא"ש כלל ק"ח סי' ז' ובת' הרשב"א סי' אלף צ"ז ושם ח"ד סי' כ"ג וסי' קכ"ז ובמיוחסות סי' רנ"ו ובת' מהר"ם ב"ב סי' תק"צ ובס' חזקה רבה חא"ח סי' א' ובת' עין יצחק הא"ח סי' כ"ח

שם ולרבא דאמר לאחר יאוש ולרבו שני רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו, ע' קצוה"ח סי' שס"א סק"א ובס' צבי גאון יעקב סי' ט"ז

תוד"ה לא שביק היתירא ואכיל איסורא. אור"ת דמה"ט נאמן אפילו בלא שבועה, וקשה איך היה אפשר כלל לאמר שיהיה חייב שבועה הלא תיכף בתר הכי אמרינן בסוגיין כי אתו לקמיה דרב א"ל מידי פרוזבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא. והשתא איך יתכן דהדיין גופיה יפתח פי התובע בטענה ולחייבו על טענה זו שבועה, הלא מזה גופא מוכרע דאין על טענת אבד שבועה, ועכ"פ היה לר"ת להעמיד דבריו אהא דפתח פיך לאלם, שמקור זה נובע מפי רב או מדייני ישראל הכשרים בודאי, ולא לבנות פטור השבועה לכל סוגי האנשים שאפשר שיש בהם ג"כ חשודים דשבקו היתירא ואכלי איסורא וצ"ע, וע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"פ ובמש"כ בחידושי לכתובות פ"ט ע"א

דף ל"ח ע"א עבד שברח מבית האסורים יצא לחירות כו', ע"ל ד"מ ע"א תוד"ה אותו העבד ובס' עולת שמואל סי' ל"א

שם וארבב"ח א"ר יוחנן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כו' קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן כו' וקשה הלא בב"מ ל"ח ע"ב ובכתובות ע"ז ע"א מסקינן דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן. ומשו"ה כ' הר"ן בפשיטות שילהי כתובות דלא סמכינן אהאי כללא, וע"ע מה שהר"ן הביא בשם הרי"ף שם ולקמן פ' מי שאחזו גבי מעשה דצידן ע"ש וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי בסמוך ולכתובות נ"ו ע"א ולב"ב קע"ד ע"א וע"ע בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' פ"א

שם אמתיה דמר שמואל אשתבאי פרקוה לשום אמהתא ושדרוה ליה שלחו ליה אנן כרשב"ג סבירא לן את א"נ כרבנן סבירא לך כו'. ולכאורה מה מקום היה להם לאמר דלא ס"ל לשמואל כרשב"ג הלא כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה במותו. ובע"כ משום דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן דהא ר' אבא בר יעקב לית ליה להאי כללא כרבב"ח בשם ר' יוחנן דכ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו כדאמר בכתובות ע"ז ע"א ובב"מ ל"ח ע"ב ועמש"כ בחידושי שם, ולפ"ז אפ"ל דשמואל נמי ס"ל כהני אמוראי דלית להו להאי כללא. והיינו דשלחו ליה את א"נ כרבנן סבירא לך אכן טפי י"ל דלאו בתורת ספק אמרי ליה הכי אלא בודאי דידעי הא דשמואל פסק גבי עורות לבובין הלכה כרשב"ג בע"ז ל"ב ריש ע"ב וכמש"כ התוס' שם דאי הוה ס"ל לשמואל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו א"כ ל"ל לפסוק התם הלכה כרשב"ג ע"ש ועפ"ז הא דשלחו ליה את א"נ כרבנן סבירא לך הוא משום דהוה פשיטא להו דלית ליה כרשב"ג

שם דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות