אור הישר (נשים א) קלא

תוד"ה גט יבמין. ואור"י גט יבמין היה דלאחר שנתייבמה גרשה וכתובתה על נכסי בעלה הראשון, ע' אור שמח פט"ז הי"א מה' אישות

תוד"ה אבל. וא"ת וידירוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ע' ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה ליחוש וא"ת בין חכם בין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומין כו', ע' בת' מהרי"ק שרש נ"ב ובת' מהר"ם מפאדוואה סי' ע'

תוד"ה קסבר. לצחק בקוביא קאמינא א"ל ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרט את הנדר כו', ע' ש"ך יו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ו ובת' עין יצחק חי"ד סי' א'

דף ל"ו ע"א אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ע"ד רבים אין לו הפרה, ע' ח"ס חי"ד סי' רכ"ו ובת' עין יצחק חי"ד סי' ב'

, שם מפני תקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום כו' תקנו רבנן עדי חתימה כו', ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני

שם וזהו גופו של פרוסבול מוסדני לכם פלוני ופלוני דיינין כו', ע' ראבי"ה סי' תתצ"ב

רשיי ד"ה בשביעית בזה"ז. דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד

בא"ד אבל בת"כ ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג ואומר אני שהוא מחלוקת, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ש"ב ובת' הרא"ש כלל ע"ז סי' ב' ובס' תורת רפאל סי' ק"ז ובמה שהאריך בזה בס' כלכלת שביעית

תוד"ה אבל לדבר מצוה ועוד אור"ת דעל דעת היינו כשאומר על דעת פלוני ופלוני אפילו שלא בפניהם אבל על דעת רבים סתם לאו כלום הוא ע' בת' הריב"ש סי' קפ"ה ובת' מהרי"ק סי' נ"ב ובת' אבקת רוכל סי' קע"ט וסי' קפ"ו ובח"ס חי"ד .סי' ר"כ

תוד"ה מי איכא. השתא לא בעי רבא לשנויי אהך קושיא דהפקר ב"ד הפקר כדמשני בתר הכי כו', ע' מה שהאריך בזה בס' ציץ הקדש סי' י"ג

ע"ב אמר אביי שב ואל תעשה הוא רבא אמר הפקר ב"ד הפקר, ע' עונג יו"ט סי' כ"ט

שם דאמר ר' יצחק מניין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא כו' ר' אלעזר אמר מהכא אלה הנחלות כו', וכ' ביש"ש ליבמות פ"ט דר"א עדיפא דאי מדר' יצחק לא ידעינן אלא דמצו לאפקורי, ומדר"א שמעינן דגם להחליט לאחרים יוכלו, וכבר הקדימו בזה הרשב"א וי"ל בסוגיין וקאמר דר"א עדיפא גם בזה דמשעת אמירת הב"ד ממון ראובן יהא לשמעון זכה שמעון מיד כנחלת אבות, משא"כ לר' יצחק עדיין שמעון לזכות מן ההפקר

והנה לפי דבריהם משמע דקרא דכל אשר לא בא אינו מורה לפ"ד ר' יצחק רק להפקר וכל דין כח ב"ד לתת רכושו לאחרים הוא מקרא דאלה הנחלות כדהביא ר' אלעזר, וזה אינו מתאים עם לשון הרמב"ם בפכ"ד ה"ו מה' סנהדרין. שכ' וז"ל, וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כו' והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבא כו' מכאן שהפקר ב"ד מקרא ע"ש, הרי דהוא הורה דין הפקר ב"ד מקרא דעזרא. ובכ"ז כ' מאבד ונותן. הלא בהדיא שהבין דגם בדברי עזרא כלולה גם החלטת מתנה לאחרים כמו הפקר. וע' רמב"ן לסה"מ שרש שני ובת' הרשב"א סי' אלף קס"ו ובמיוחסות סי' רנ"ו וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ר"ב ובת' הגרע"א סי' רכ"א רכ"ב ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ל"ג ובח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ח ובהעמק שאלה לשאילתות פ' קרח סי' ק"ל אות ה' ובת' ע יצחק חא"ח סי' כ"ב

שם ה"ק אימא ביה מילתא דאע"ג דלא כתוב ככתוב דמי, ע' בתמים דעים להראב"ד סי' קל"ג

שם מאי פרוסבול א"ד חסדא פרוס בולי ובוטי כו', ע' בת' מהרי"ק סי' א'

רש"י דיה רבא אמר. דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון הפקר, ע' חזקה רבה חא"ח סי' י"ח

תוד"ה אלא. ואי דלא פשט ברוב ישראל אפילו קטן יכול לבטל כו', ע' ב"ק פ"ב ע"ב

תוד"ה אתא ובע"ז ל"ה ע"ב תוד"ה מכלל ובמש"כ בחידושי למגילה ל"א ע"ב וע"ע בח"ס חא"ח סי' קכ"ב ושם חי"ד סי' י"ג

תוד"ה דאלימי. ר"ת כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן אלא ב"ד חשוב כו', ע' בת הריב"ש סי' שצ"ט

בא"ד תנן במס' שביעית פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול ומפרש בירושלמי כו', לכאורה אין לדברי התוס' אלו שום שייכות למש"כ קודם וע' בתומים סי' ס"ז ס"ק כ"ב מש"כ בזה

דף ל"ז ע"א יתומין אין צריכין פרוסבול דר"ג ובית דינו אביהן של יתומין. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקס"ט וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רמ"א ובת' אבקת רוכל סי' מ"מ

שם השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו