אור הישר (נשים א) קל

בא"ד וי"ל דה"מ בע"ח אבל אלמנה דאית לה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי אפילו בתוך זמנה ע' בת' הרא"ש כלל פ"ו סי' א' ובת' מהרי"ט ח"א סי' כ"ד ובת' הגרע"א סי' רכ"ג בדרשותיו מערכה שלשה עשר ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' כ"ח

דף ל"ה ע"א מ"ט איענשה דאישתרשי לה מקום דינר, לכאורה צ"ל דהעיסה של מקום הדינר היה שוה פרוטה, או משום דלכתחילה מונח איסור גזל גם על פחות מש"פ מדין תורה כמש"כ הרמב"ם ר"ה גזילה ולפ"מ שהסביר הרב המגיד ר"ה גניבה הוא משום דפחות מפרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין ע"ש. ואפ"ל נמי דהכא לא פגע ולא נגע לאיסור גזל, רק לפ"מ שנשבעה על ההנאה ועכ"פ נהנית בכל שהוא לכן נענשה, עוי"ל לפ"מ דאמרינן בסנהדרין נ"ז ע"א דשיעור דגזל בפרוטה הוא משום צערא משא"כ בפחות מש"פ ע"ש א"כ הכא ניהי דנהנית רק בפחות מש"פ, אכן כיון דע"י שבועתה גרמה אל המפקיד צער על כל הדינר זהב לכן נענשה

שם והא שלחו מתם איך פלוניתא בת פלוני קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הידיא דמתקרי איה מרי, ע' תרומת הדשן סי' רל"ד

שם ונדרת ואסרת פירות שבעולם עלה דלא קבילת מכתובתה אלא גלופקרא אחד וספר תילים אחד וספר איוב כו', ע' מיוחסות סי' מ"ח

רש"י ד"ה דאשתרשי לה מקום דינר נשתכרה בו עיסה כעובי הדינר שאם לא היה הדינר היתה נותנת לו עוד עיסה בככר ע"כ וראיתי במצפה איתן שכ' דצ"ל שהיה עני הסמוך עלה ומשו"ה חשוב הנאה מאי דמשתרשי לה דאל"כ לא חשיב הנאה כו', ע"ש. והנה צ"ל שהגאון הנ"ל הבין שמכל הכד של קמח עשתה רק ככר אחת ואותה נתנה לעני, וא"כ הרי לא נהנית כלום, ובע"כ שהיה סמוך עלה, ולהכי הנאת העני היא הנאתה, אולם מפירש"י לא משמע הכי דהא כתב שאם לא היה הדינר היתה נותנת עוד עיסה בככר ע"כ ק ולפי הבנתו שהעיסה של הככר היה נעשה מכל כד הקמח והשתא אם היתה צריכה למלאות במקום הדינר הרי היתה צריכה להביא עיסה ממקום אחר למען הוסיף על עיסה זו, וזה אינו במשמעות רש"י ואפילו אם העני היה סמוך עלה איך נימא שהיתה נמצאת כמחוייבת להביא עיסה ממקום אחד למלאות מקום הדינר. לכן נראה בכוונת הסוגיא ע"פ פירש"י, שעשתה מן כד הקמח עיסה על שתי ככרות או יותר. אכן רצתה שתהיינה כל הככרות שוות ממש במדתן ומשקלן ולהעני נתנה רק א' אותה שהיה בה הדינר והשאר נשארו לעצמה נמצא דהדינר הטעתה, דלולא היה בככר העני היתה מקמצת מעיסתה למלאות בו ככר העני, ועכשיו נשארת העיסה בככרה ונהנית וזהו מאי דפירש"י שאם לא היה הדינר היתה נותנת עוד עיסה בככר, פי' מככרותיה שהשאירה לעצמה, והיינו דקא משתרשי לה

רש"י דיה בקופצת. הואל וקפצה ונשבעה הרי נשבעה וגובה ע"כ, לכאורה זהו גופה טעמא בעי הלא כיון דלכתחילה אין משביעין אותה מדוע נשתכרה במה שקפצה ונשבעה, כן כל אחת תקפוץ ותשבע ותעשה שבועתה לדיעבד כדי שתגבה. ונראה עפמש"כ בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' של"ז וז"ל ומודה בקופצת ההיא על דעת ב"ד נשבעה ע"ש

רש"י ד"ה אין לה מזונות. ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו, ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"מ ובחזקה רבה חאה"ע סי' ס"ט

תוד"ה לא היו בסה"ד. וי"ל דהכא גבי פקדון הוה לה להזהר יותר לשמרו היטב והוה לה לאסוקה אדעתא שתבא לידי שבועה ע"כ, ולכאורה לפ"מ דמסקו התוס' דמשו"ה לא היתה שבועה בגדר אונס או שוגג, א"כ מנ"ל להש"ס לאמר דלהכי נענשה משום דאישתרשי לה מקום דינר. דילמא אפילו לא היתה נשכרת כלום ג"כ היתה נענשה משום דקרובה לפשיעה היתה בשבועתה, דמפני חסרון זהירות בפקדון שאינו שלה הביאה א"ע לידי שבועה. ועוד מדוע לא נימא הכי בכל גניבה ואבידה. דאם היה זהיר יותר בשמירה לא היה נגנב או נאבד, וא"כ בחסרון הזהירות הביא א"ע לידי שבועת השומרים, ואפ"ה לא אשכחן שיהיה נענש על ידה. ואדרבה חזינן דהתורה הטילה עליהם השבועה לכתחילה. וע"פ המבואר בסוגיין אין לחלק נמי בין שבועה בב"ד לחוץ לב"ד וצע"ק, וע' בת' הרא"ש כלל ק"ג סי' ב'

תוד"ה ל"ש פי' בקונטרס דחמירא משום דהויא באנקוטי חפצא ואיכא עונש טפי כו', ע' רש"י שבועות ל"ח סוף ע"ב ד"ה בספר. תורה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קכ"ב

ע"ב ניסת מ"ט דמיפר לה בעל כו' ע' ח"ס חי"ד סי' רכ"ז

שם וניחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה, ע' בת' הריב"ש סי' קפ"ו וסי' ש"ע

שם קסבר צריך לפרט את הנדר. ואם צריך שם קסבר לפני שלשתן או לשנים ואפילו לאחד מהם וחביריו נסמכין עליו ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ס"ב ושם חלק ששי סי' צ"ד ובראב"ן סי' קט"ו וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' קפ"ג ובת' הגרע"א סי' ע"ג

ר"נ אמר אפילו ניסת ניסת ודאי מיפר לה בעל דמדרינן לה ברבים, ע' ראב"ן סי' ק"ז ובת' הריב"ש סי' קפ"ה

שם ליחוש דילמא אזיל לגבי החכם ושרי ליה, ע' בת' הגרע"א סי' ס"ה ובאור שמח פ"י הי"ב מגירושין.