אור הישר (נשים א) קכט

דמשום לתא דחומר האיסור לגבי ממון הקל אתינן עלה, ואף דלפ"ז נמי שפיר מקשה הכא דאם בממון הקל אין מצטרפין עדותן מכש"כ באיסור אשת איש החמור, אכן בפירש"י ותוס' גופייהו נמי צריך להבין דתלו העדר הילפותא דאיסור ממון בשביל חומר האיסור לגבי ממון הקל, דלפי דבריהם היה לנו לאמר דממון הקל מאיסור החמור שפיר ילפינן. וא"כ קשה איך יפרנסו הא דאמרינן בכתובות ד"מ ע"ב ושם מ"ו ע"ב ובקידושין ד"ג ע"ב ממונא מאיסורא לא ילפינן. הלא בפסחים ס"ו סוף ע"א אמרינן דק"ו אדם דן מעצמו, והיה לנו למילף בק"ו דאם באיסור החמור דינא הכי מכש"כ בממון הקל וצ"ע כעת, וע' בת' הריב"ש סי' רל"ב

שם דילמא כר' יהושע בן קרחה ס"ל, ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ב ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ז' ובחידושי הגאון מהר"ח הלוי פ"ו מגירושין

שם ואשקליה גיטא על כורחיה. ופירש"י כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה ע"כ, הנה רש"י בזה כדעתו ודעת ר"י בתוס' ר"פ המדיר, דכל היכא דתני יוציא היינו שכופין אותו ודלא כר"ח ע"ש, ובשיטה זו אזיל ג"כ לקמן פ"ח רע"ב גבי גט מעושה ע"ש

שם ורבא א"ד נחמן הלכה כרבי בשתיהן, ע' בס' התרומה סי' קכ"ח

תוד"ה וחזר רבי. וי"ל דרב יוסף מדמה להו משום דלא איפלגי רבי ורשב"ג אלא בהני תרי מילי במה כח ב"ד יפה כו', ע' נועם ירושלמי לשביעית פ"א

דף ל"ד ע"א אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא רבא אמר ברוך הטוב והמטיב ובטל גיטא במאי קמיפלגי בגילוי דעתא בגיטא כו', ע' בת' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח וע"ע בת' הריב"ש סי' קצ"ג וסי' רל"ב ובדורש לציון דרוש י"ג ובס' עולת שמואל ח"א סי' פ'

שם אמר רבא מנא אמינא לה דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה כו', כה"ג אשכחן לקמן פ"ח ע"ב דרב יוסף יתיב וקא מעשה אגיטא. ואע"ג דשניהם סומים היו וסומא פסול לדין כמבואר בחו"מ סי' ז' ס"ב, ועמש"כ בחידושי שם

שם ואמר אביי מנא אמינא לה דרב יהודא אשקליה גיטא כו'. הא דלא פשיט ליה ממשנתנו דריש פרקין דתנן ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא משמע דאמירה דוקא אבל גילוי דעתא בגיטא לא מהני כדהבין רש"י בתשובה המובאת בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקפ"ט. ועמש"כ בחידושי לעיל שם ע"ד התוס' ד"ה השולח

שם ורבא האי דקא רהיט בתרייהו דאמר להו אשור הבו לה הייא כי היכי דמשלם צערא דההוא גברא ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קכ"ו

שם והלכתא כנחמן. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח אות י"ד

ע"ב במשנה, בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו כו' ע' בת' הרשב"א סי' אלף רי"ג ובמיוחסות סי' קמ"ח ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רפ"ג ובת' הריב"ש סי' שי"ד וע"ע בס' התרומה סי' קכ"ו ובתמים דעים להראב"ד סי' קס"ט ובת' מהרי"ק סי' פ"ו ובפמ"א ח"א מסי' י"ח עד סי' כ"ג.

שם א"ד אשי והוא דאתחזק בתרי שמי .כו' ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"ח ובת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ד' וכלל מ"ה סי' ב' ובחוט המשולש בת' הגרא"י סי' י"ז

שם היו לו שתי נשים אחת ביהודא ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודא ואחד כו', ע' בת' מהרי"ק סי' צ"ח

שם ההיא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה, ע' בת' הריב"ש סי' מ"ג וע"ע בס' התרומה סי' קכ"ז ובנובי"ק חאה"ע סי' פ"ח ובח"ס אה"ע ח"ב סי' כ'

במשנה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה כו', פי' מפני חומר עונש דשבועה וע' בת' הרשב"א סי' תתנ"ד וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ד

תוד"ה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. וא"ת והא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואר"ל בפ"ק דב"ב חזקה אין אדם פורע ת"ז ואמרינן התם הלכתא כוותיה ואפילו מיתמי ליפרע בלא שבועה ע"כ. וקשה הלא אדרבא משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים. משו"ה גופה אין דמיונם שוה כלל, דכל הסברא דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו עומדת על שני יסודות. תקותו שיחיה עוד לשלם בעצמו בזמן המדובר ומלוה להוצאה ניתנה ולפ"ז למה לו למהר ולפרוע קודם הזמן. וכל חידושא דהש"ס בב"ב דהלכתא כר"ל ואפילו מיתמי, דלא נימא כיון שהיה חולה אפשר דמפני פחד דחשש מיתה מיהר ושילם תוך זמנו, אלא אמרינן דאפילו לא מת פתאום. מ"מ אולי לא היה לו עוד ממה לפרוע, וחשב שעוד יחיה וישלם בעצמו. ולהכי לא רמינן שבועה על המלוה אלא אוקמינן אותו ג"כ בחזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו משא"כ כתובה דכל עצמה ניתנת על לאחר מיתתו, ובכל ימי חייו ידע דכשיגיע זמן תשלומי הכתובה לא יהיה אז בידו ובכחו לשלם בעצמו, ואולי לא יקיימו היורשים לשלם לה. או לא ישאר מנכסיו ממה לפרוע. ומשו"ה סברא גדולה היא דמחיים אתפסה צררי בשביל כתובתה, וזהו כל חידושא דמשנתנו דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. וצ"ע כעת.