אור הישר (נשים א) קכח

באמירה מפורשת, ולמעט גילוי דעתא בגיטא דלאו מילתא היא כדפסקינן כאביי לקמן ל"ד רע"ב אבל התוס' מיאנו לפרש הכי שהבינו דלאו להכי נחית תנא דמשנתינו. ויש סמך גדול לזה מהא דאמר אביי לקמן שם מנא אמינא לה והביא הני עובדי ורבא דחי ליה ע"ש, והשתא אמאי לא פשיט ליה ממשנתינו גופה דתנן ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא. משמע דאמירה דוקא אבל גילוי דעתא לא מהני, וע"פ כל הנ"ל צ"ע במש"כ רש"י בתשובה המובאה בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקפ"ט ע"ש

תוד"ה מהו דתימא. ורבא דאמר לקמן דגלוי דעתא בגיטא מילתא היא כו' ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' נון

בסה"ד ולא מהני דברים שבלב להיות דברים אלא היכא שבלא גילוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו ע"כ, לכאורה מתאמת סברת התוס' עם הא דאמרינן בב"ב קמ"ו ע"ב אומדנא דמוכח שאני ע"ש, אבל זהו רק סברת רב ששת אולם לד"נ שם משמע דלא בעינן אומדנא חזקה כ"כ וע"ש קל"ב ע"א. אכן האריכו כבר התוס' בקידושין ד"ו ע"ב ודמ"ט ע"ב ועוד בכ"מ. דישנן אומדנות חלוקות לענין דברים שבלב, וע' כתובות ע"ח ע"ב תוד"ה כתבתינהו

תוד"ה מבוטלת. ור"י אומר שיש לישב כאן גרסא דכריתות ודייק דבטל מעיקרא משמע כו', ע' נתיבות סי' רמ"ה סק"ד ובחזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ו

ע"ב אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט כו', ע' תרומת הדשן סי' רל"ז

שם נהי דבטליה ל שליחותא דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל, ע' בת', הריב"ש סי' קכ"ז וסי' רל"ב וע"ע בס' התרומה סי' קכ"ח ובחוט המשולש בחלק התשובות להגאון ר' הלל ז"ל סי' א'

שם א"ד נחמן מנא אמינא לה דתנן מוסרני לפניכם פלוני ופלוני הדיינין כו' ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ח

רש"י ד"ה דיבור ודיבור. ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת, ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' נון

תוד"ה להולך. בגט לא שייך לאמר הולך לאו כזכי דאפילו זכי נמי לא מהני כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ג ובס' עמק יהושע סי' י"ז ובנועם ירושלמי למעשר שני פ"ד

תוד"ה ור"נ. ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני אחד אפילו לר"נ דאינו מבוטל כו', ע' נוב"י קמא חא"ח סי' ל"ה ובדורש לציון דרוש י"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח אות י"ד ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ז' ובת' חבל יעקב סי' ה'

דף ל"ג ע"א הא קמ"ל דל"ש כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים ול"ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים, ע' בת' הריב"ש סי' שפ"ו

שם ת"ר בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו שא"כ מה כח ב"ד יפה כו', ע' בת' הרא"ש כלל מ"ו סי' ב' וע"ע בעתים לבינה על ס' העתים סי' ע"ד ובדורש לציון דרוש י"ג

שם כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ט ובנובי"ק חאה"ע סי' פ"ח ובמ"ת שם סי' קכ"ט ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ג

תוד"ה ואפקעינהו. הקשה הרב ר' שמואל א"כ יחפה על בת אחותו וכשיבאו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטל שלא בפני השליח ופקעי קידושין ונמצא שהיא פנויה ואור"י דל"ק דאין לחוש אלא כשמחפה עליה שלא כדין כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' ק"ע ובת' מהרש"ם ח"א סי' ט'

בא"ד ועוד דאוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' א' וע"ע מל"מ פט"ז ה"ד מה' סנהדרין ובת' חמדת שלמה חאה"ע סי' י"ג ובמשך חכמה לפ' משפטים בפסוק ומת תחת ידו

בא"ד ואור"ת דכה"ג לא הויא התראת ספק דאזלינן בתר רובא כו', ע' בת' הגרע"א ס"ס ק"ז

בא"ד והא התראת ספק היא שמא ישאל על נזירותו כו', ע' נובי"ק חא"ח סי' ל"ה ובס' המאיר לעולם סי' יוד

ע"ב א"ד טעמא דרשב"ג משום דקסבר כל מילתא דמתעבדא באפי בי עשרה צריכי בי עשרה למישלפי כו', ע' בנועם ירושלמי לדמאי פ"ה

שם אלא אי אמרת בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד. וקשה הלא בב"מ ד"כ ע"ב א"ל רב עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא, ולכאורה היה נלע"ד דדוקא בב"מ דאיירי במציאה וכן בברכות י"ט ע"ב גבי והתעלמת דאבידה דליתא בהו חזקת שום מחזיק. התם שפיר אמרו דלא נוכל למילף משם דין אשת איש או כלאים דאית בהו חזקה ודאית דאיסור, ולפ"ז ל"ד להא דבסוגיין, דהכא שפיר מקשה הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד, דגם גבי עדות מיוחדת איכא חזקת המחזיק כמו הכא חזקת אשת איש

אולם העומד לנגדי פירש"י בברכות שם שכ' וז"ל ממונא קל מאיסורא. וכן התוס' בב"מ שם שכ' דבאשת איש החמירו ע"ש הלא