אור הישר (נשים א) קכו

ביתו הפרישהו מטומאת המת, ואפילו לפ"מ דמסקינן הכא בדעתיה דרבא דבשמא ימות תנאי היא ור"מ סבר דלא חיישינן. אבל עכ"פ תקשה אר' יהודא במשנה דהתם מר' יהודא דהכא דניחוש לשמא ימות מת עליו ונפרישהו מטומאת מת, ורבא לגרמיה הרי לא מצי למימר דטו"מ הותרה בצבור, דהא איהו ס"ל דחויה כנ"ל וצע"ק, וע"ע בטו"א לר"ה י"א ע"ב ולחגיגה ד"ד ע"א ובנובי"ק חי"ד סי' נ"ה ובת' שיבת ציון סי' צ"ב ובח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ד

במשנה על עיר שהקיפה כרכום ועל הספינה המוטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין כו'. ע' מיוחסות סי' קכ"ח ובת' הרשב"א חלק ששי סי' קי"ב

שם מקומנטריסין של נכרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ע"ו ובת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ב"ג כיד

תוד"ה והא בעי סמיכה. אע"ג דסמיכה לא מעכבא מ"מ אין לעשות בלא סמיכה לכתחילה כו'. ועפ"ד התוס' ניחא נמי בירושלמי שקלים פ"ב ה"ב דפריך אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם סתמא לא לשם בעלים הראשונים מכפרת. וכן בב"ק ע"ו ע"א אהא דאוקים בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים פריך הש"ס בפשיטות והרי חזרה קרן לבעלים ע"ש, ולא קפדינן כלל על חסרון סמיכה בבעלים, משום דהתם סבור הכהן על הגנב שהוא בעל הקרבן וסומך עליו ובנוגע לעצם הקרבן נחשבת סמיכה רק שירי מצוה כדתנן במנחות צ"ג ע"א ובברייתא שם ע"ב ילפינן מקרא דאינה מעכבת הכפרה

בא"ד וי"ל מדדרשינן בתו"כ וכי יטהר הזב מזובו ולא מנגעו ש"מ דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי, ע' בדורש לציון סוף דרוש ד' ובשאג"א סי' ל"א ובטו"א מגילה ד"ח ע"א ובהתוה"מ פ' מצורע סי' נ"ט ובמש"כ בחידושי לזבחים ע"ד ע"ב

דף כ"ט ע"א במשנה ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר. וכ' במהרי"ט סי' ו' דהאי טעמא שאין רצונו כו' נקטוהו בכל סוגי האנשים היינו אפילו אם הראשון הוא קל שבקלים והשני אדיר שבאדירים ע"ש

שם א"ר כהנא חלה תנן פשיטא חלה קתני כו' ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ח

שם ומילי לא ממסרן לשליח, ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז בד"ה ומיהו אין הדברים ומה שדחה לדבריו בנובי"ת חי"ד סי' קמ"ז

שם איכא בינייהו שליח מתנה ובפלוגתא דרב ושמואל רב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי הוא כגט ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב ובקצוה"ח סי' רמ"ד סק"ב

שם כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קמ"ה

רש"י דיה רבא אמר. ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים אבל גט דאית ביה מששא חוזר ונמסר ע"כ, וזו היא הכוונה בפירש"י לקמן ס"ו ע"ב שב' ולא דמי למוסר גט לשלוחו כו' ע"ש. וע"ע בת' שיבת ציון סי' צ"ה ובדו"ח להגרע"א סוף מערכה ששה עשר ובח"ס אה"ע ח"ב סי' נון

ע"ב שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקיל מינה חפץ ר' יוחנן פוסל בו וכש"כ בשלוחו ע' בת' מהרי"ק סי' כ"ז

שם מדקתני אין השליח האחרון מכלל דמשוי שליח אלא כי תיבעי לכו כי משוי שליח בב"ד או אפילו שלא בב"ד כו', ע' בת' הריב"ש סי' שי"ח

שם מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את איכא דאמרי כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' ג' ובאור שמח פ"ו ה"ח מגירושין

שם א"ל מסור מילך קמן דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב לה ניהלה כו'. ע' דורש לציון דרוש י"ג ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ח

שם וליחוש שמא פייס כו' באומר נאמנת עלי לאמר שלא באתי, ע' בת' הרשב"א סי' תקע"ג ושם ח"ד סי' מ"ט וע"ע בתוס' לעיל י"ח ע"ב ד"ה שמא פייס ובת' הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ב ובס' צבי גאון יעקב סי' כ'

רש"י ד"ה והא שליח. השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא ב"מ הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר. ע' קצוה"ח סי' רמ"ד סק"ב

תוד"ה שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא. משמע דוקא שהקפיד על לקיחת החפץ תחילה כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ג וסי' שט"ז ובת' דברי נחמיה סי' י"א

תוד"ה ר' יוחנן. ונראה לריב"א דכשאמר שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל ר' יוחנן כו', ע' חזקה רבה חאה"ע סי' קע"ב ובאור שמח פ"ט הל' ל"ח מגירושין

תוד"ה הכי גריס ר"ת. וקאתי רב אשי לפרש מאי טעותא ולשתי הלשונות כו' וע' בספר התרומה סי' קכ"א

דף ל' ע"א ואע"ג דלא אתו לידיה אמר רב במכירי כהונה ולויה כו'. ע' ראב"ן