אור הישר (נשים א) קכה

תוד"ה לכשאכנסנה. ואור"ת דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא והכא דכנסה גרע טפי דודאי איכא ביאה. ע' חוט המשולש בחלק התשו' של הגר"ח סי' יוד

בא"ד וא"ת דביבמות נ"ב ע"א גרסינן אהך מילתא לכשאכניסנה אגרשנה ה"ז גט כו', ע"ש בתוס' סוף ע"א ובס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ב'

תוד"ה ה"ג גזירה. ואור"ת דכיון שרואין העדים שכתב בגט ארוסתי יחתמו אחר הנשואין כי יסברו דעודה ארוסה, ע' תרומת הדשן סי' רכ"ט

דף כ"ז ע"א שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. הנה האי חששא היא משום דאיתרעי בנפילה חיישינן לנמלך עליהן. אבל בעלמא לא חיישינן לאימלוכי כדכ' בת' מהרי"ק סי' קס"א

שם דההוא גיטא דאשכח בי דינא דרב הונא והוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רפ"ג ובת' הרא"ש כלל נ"א סי' ב'

ע"ב ומשני כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות איכא דאמרי והוא שהוחזקו כו', ע' פ"ג ה"ט מגירושין ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' א'. שם מספקא ליה סימנין אי דאורייתא אי דרבנן' הנה ברי"ף לא הביא האי סיומא. דמספקא ליה כו' אע"ג שהביא להא דרב אשי, וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' קדושים ס"ס צ"ט ובפ' תבוא סי' קנ"ט אות א'

שם ת"ר איזהו שלא לאלתר ר' נתן אומר ששהא כדי שתעבור שיירא ותשרה, ולכאורה מדוע לא ניחוש שמא מקודם נפלו די"ל דזה דומה לחזקה שלא נתבררה כיון שלא ראינו אותה מתחילה, כמש"כ בת' באר יצחק חא"ח סוף סי' ב'

שם וי"א שלא שהה אדם שם. בראבי"ה סי', רכ"ג נשתנה גרסא דבסוגיין ממה שהיא לפנינו

תוד"ה מעולם. ותימה דא"כ אמאי מהימנין ליה לאמר שהוא שלו יותר משלא היו אומרים העדים כלום כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ס"ב

תוד"ה ודוקא. אור"ת דעם הארץ נמי יודע בטביעת עינא כו' והא דלא מהדרינן לע"ה אטב"ע משום דלא מהימן, ע' חזקה רבה חא"ח סי' ע"ד

תוד"ה מצאו קשור. ותימה דבפ' א"מ איבעיא לן אי סימנין דאורייתא או דרבנן ולא מייתי לה כו'. ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי'. כ"ד

, דף כ"ה ע"א במשנה המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים. ע' ב"מ ל"ט ע"ב תוד"ה דילמא ובקצוה"ח ר"ס קכ"ב וע"ע בתרומת הדשן סי' שמ"ט ובנובי"ח חי"ד סי' ר"ח ובח"ס חי"ד סי' ע"ז וע"ע בת' רדב"ז ח"א סי' ס"ב

שם ורמינהו ה"ז גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד א"ד אדא בריה דר"י שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו. ע' תוס' קידושין מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש קמא הי"ד סי' נ"ו ובס' המאיר לעולם ח"ב סי' א'

שם אלא אמר אביי ל"ק הא ר"מ דלא חייש למיתה הא ר' יהודא דחייש למיתה כו', ע' בס' תורת רפאל סי' ק"ח

רש"י ד"ה בין כליו בביתו ע' בתוס' ובפני יהושע ובח"ס אה"ע ח"א סי' נ"ז

רש''י ד"ה מקריבין אותה. ולא חישיינן שמא מתו בעליה ולמיתה אזלא, ע' בת' פרי יצחק ה"ב סי' ל"ד

תוד"ה מצאו בחפיסה. ומ"מ צריך שיהיה מכיר חפיסה או דלוסקמא בטביעת עינא כו'. ע' נובי"ק חאה"ע סי' נ"א ובח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ה וסי'. צ"ב

תוד"ה והניחו זקן או חולה. תימה דבפ' המפקיד כו' דילמא שכיבא סבתא דילמא שכיבא ברתא. ע' חזקה רבה חא"ח סי' ט' ובס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ד

תוד"ה שאני התם. פי' הלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומה דהעמד בעלה בחזקת חי כו', ע' בת' שיבת ציון סי' נ"ה

תוד"ה הא ר"מ. חייש לשמא ימות לזמן מרובה כו', ע' תוס' יומא ד"ב ע"א וביבמות י"ח ע"א וברשב"א שם ובת' הריב"ש סי' ר"ט ובשעה"מ פ"ד הט"ז מה' סוכה ובס' תורת רפאל סי' ק"ח

ע"ב רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן. ופירש"י לשמא ימות מיד ודאי חיישינן. והנה רבא ע"פ שיטתו זו, הקשה הש"ס ביומא ד"ו ע"ב קושיא אלימתא. עד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת. פי' שלא יהיו כל אדם נכנסין ויוצאין אצל כהן גדול בזמן פרישתו מביתו קודם יוה"כ שמא ימות מת עליו ומשום קושיא זו הוכרח רבא לאמר שם זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בצבור, אולם לפ"מ שהביאו התוס' שם מהא דזבחים. דרבא ס"ל טומאה דחויה היא בצבור. והא דקאמר זאת אומרת ליה לא ס"ל ע"ש. א"כ תקשה עליו לפי שיטתו דס"ל שמא ימות, עד שאתה מפרישו מטומאת