אור הישר (נשים א) קכד

ע' נה"מ סי' קפ"ה סק"א ובקצוה"ח סי' רמ"ד סק"ב ובח"ס אה"ע קמא סי' פ"ב ובאור שמח פ"ו ה"ח מגירושין

שם הניחא למ"ד משום בזיון דבעל אלא למ"ד משום חצירה הבאה לאחר מכן כו' ע' בני אהובה פ"ד ה"ז מה' אישות

רש"י ד"ה והא לא חזרה. שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור כו'. ע"ל ס"ג ע"ב רש"י ד"ה לא חזרה ובחזקה רבה חאה"ע סי' נין

ע"ב ולא זה שלא נכתב לשום גירושין הא אלא אף זה שנכתב לשום גירושין הא פסיל, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ע'

שם אמר רבא זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים א"ל אביי אלא מעתה כו'. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ע"א

שם בעדי מסירה ור"א היא, ע' תומים סי מ"ט סק"ז

רש"י ד"ה חוץ מן הראשון. דריח הגט פוסל בכהונה כו' שנאמר ואשה גרושה מאישה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"ו

תוד"ה לאיזו שארצה. ואור"י דאפילו מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה כו', ע' שאגת אריה סי' צ"ג ובעמק יהושע סי' ז'

תוד"ה בעדי מסירה ור"א היא. אבל לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך החתימה כו', ע' תרומת הדשן סי' רל"ב ובת' שארית יוסף סי' ל"ו וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף ס"ד ובס' התרומה סי', ק"ל ובנובי"ק חאה"ע סי' פ"ו ובמ"ת שם סי' קי"ג ובאור שמח פ"ג ה"ד מגירושין

בא"ד ואור"י דדוקא בגט הנמצא היא דחייש שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כוי, ע' נובי"ת חאה"ע סי' קט"ו

דף כ"ה ע"א כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון ור' יוחנן אמר אף אחרון נמי אינו פוסל כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ד"ש ובת' הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וישלח סי' כ"ו אות כ"ד ובעונג יו"ט סי' ל"ג

שם א"ל תניתוה יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו אלמא אין ברירה. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב

שם א"ל רב משרשיא לרבא והא ר' יהודא דתולה בדעת עצמו ל"ל ברירה ותולה בדעת אחרים אית ליה ברירה כו'. ע' דו"ח להגרע"א מערכת ששית

רש"י ד"ה וחוזר ביובל לתחילתו משום מצות יובל והדר שקליה כדמעיקרא. ע' בת' עונג יו"ט סי' ט"ז ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"א

ע"ב ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ ר' יהודא ור' יוסי ור"ש אוסרין. ע' בת' הגרע"א ס"ס קפ"א ובמש"כ בחידושי לכתובות ע"א ע"א

שם תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ז וסי' ס"ו

רש"י ד"ה ולכי מיית. אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים. ע' בס' התרומה סי' ק"ל ובשאג"א סי' צ"ג ובעמק יהושע סי' ז'

תוד"ה דברי ר"מ. הוה מצי לחלק כדפירשנו אלא דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כו'. ע' יש"ש לב"ק דיני ברירה דף מ"ה ע"ג דפוס יעסניץ ובנוב"י קמא חאה"ע סי' צ"א

דף כ"ו ע"א במשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן, הא דלא הזכיר דצריך שיניח מקום לשם עירו ושם עירה דמעכב אפילו בדיעבד כדמשמע לעיל ד"כ ריש ע"א ע' בת' הרשב"א סי' אלף רי"ג ושם ח"ד סי' קצ"ז

שם א"ר יהודא אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם, ע' בת' הרשב"א סי' אלף רמ"ה ובת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ה' ובס' התרומה סי' קט"ז

רש"י ד"ה אף מקום הרי את מותרת שגם זה עיקרו של גט ע"כ, כוונתו שיצטרך לכתוב לשמה עפ"מ דמסיק בגמרא ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, דאל"ה מאי קמ"ל הרי משנתינו היא זו לקמן פ"ה ע"א גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, וע' פר"ח סי' קכ"ה סקל"ט ובת' חיים שאל סי' ט'

תוד"ה ר"א מכשיר. פי' בקונטרס כו' ונראה לר"י דר"א מכשיר בשטרות אפילו תורף כו', ע' בש"ך ותומים ר"ס מ"ח

תוד"ה וצריך. ומ"מ אין להוציא לעז על גיטין הראשונים בו'. ע' נובי"ת חאה"ע ס"ס קי"ג

ע"ב אמר רב הלכה כר"א קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי. עי' מעין החכמה דפוס רעדלהיים דף קל"א ע"א

שם שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו אבל משום שיקרא לא חיישינן, ע' תמים דעים להראב"ד סי' ס"א ובשאג"א סי' צ' ובטו"א לר"ה ד"כ ע"א.