אור הישר (נשים א) קכב

שם כתבו על חרס על עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהיב לה ניהליה, ע' בת' הרשב"א סי' תרנ"ט וסי' אלף ק"ע

רש"י ד"ה לעולם אין זה כריתות שהרי כל ימיה קשורה בו ע"כ, ובעירובין ט"ו ע"ב הוסיף רש"י ואין זו הבדלה ע"ש, משמע מדבריו שבתנאי זה הוא מבטל דין דאורייתא דמקורו הוא מתיבת כריתות, שהגט צריך להיות דבר הכורת בינו לבינה בהחלט. ובפירוש זה נשמר מטעות של השואל במיוחסות סי' קמ"ג דחסרון של תנאי דלעולם הוא מפני שלא תוכל להזדהר ונ"מ אם תשבע ע"ד רבים או אם יבא אליהו ויאמר שלא תלך ולא תשתה יין לעולם ע"ש

תוד"ה יצא זה. ואם כתב גט בקלף גדול ואח"כ חתכו לפי זה כשר ומעשה היה בימי הר"ר יצחק ביר מנחם ופסלו כו'. ע' בית שמואל סי' קכ"ד סק"י ובת' עונג יו"ט סי' ס"ח וע"ע בס' התרומה סי' ק"י

תוד"ה ת"ל. וא"ת ואימא וכתב כלל ספר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וי"ל ונתן חזר וכלל כו', ע' ח"ס חא"ח סי' ה'

דף כ"ב ע"א מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים. ע' בס' התרומה סי' ק"י ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ד

שם מאי לאו מקצת נופו בארץ ומקצת נופו ומקצת בחו"ל לא מקצת שרשין בארץ שרשין בחו"ל. ולכאורה איך ס"ד דפליגי בנוף. וכדפירש"י אלמא אזלינן בתר נוף הלא רבי דהכא ס"ל בשבת ד"ד ע"ב וד"ח ע"א שדי נופו בתר עיקרו. די"ל דאפשר לחלק בין עקירה והנחה דשבת דלא מיחשב לנוף אליבא דרבי, משום דאיהו גופיה אעיקרו סמיך ובין גדולין דע"כ מיניה דנופו רבו ולפי המסקנא דהכא בלא"ה ניחא

רש"י ד"ה שמא יקטום העלה והויא קציצה מן המחובר ע"כ, ואם נתנו לה גם את העציץ ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"ג

תוד"ה החזיק. ושמא התם לא בעינן אגב משום דשטר אפסרא דארעא הוא. ע' בת' באר יצחק חא"ח ס"ס ד'

ע"ב ואר"א לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא דכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ור' יוחנן אמר אפילו בשטרות והכתיב למען יעמדו ימים רבים התם עצה טובה קמ"ל, הנה פלוגתתם היא בפירושא דקרא דלר"א הוי האי למען יעמדו ימים רבים מצד הדין ולר' יוחנן הוא רק עצה טובה. וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' בהר ר"ס קט"ו

במשנה הכל כשרין לכתוב את הגט ואפילו חשו"ק. ע' בת' הרשב"א סי' כ"ו וסי' תקס"א

רש"י ד"ה ד"א היא. דע"כ בעינן עדים דילפינן ערוה דבר דבר מממון כו', ע' בפירוש זר זהב על ספר המכריע דפוס לובלין דף י"ז ע"ב

תוד"ה והא לאו בני דעה נינהו. והא דתנן בפ"ק דחולין וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן כו' ע' בת' הרשב"א סי' תקצ"ג ובחידושי לחולין י"ב ע"ב וע"ע בת' שיבת ציון סי' ד'

בא"ד דשוטה לאו בר חליצה הוא אע"פ שב"ד מלמדין אותו דלא מינכרא מילתא דעביד לשמה כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ד'

בא"ד וא"ת ואכתי הא לאו בני שליחות נינהו כו', וי"ל דלא בעינן שליחות בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר כו' ע"כ, פי' והתאגדות פעולת הסופר בנוגע להמגרש, הוא רק משום ניחותיה דבעל לכתיבת גט זה. כהא דמעילה כ"א ע"א. ועמש"כ בחידושי שם ולב"ק נ"ט ע"ב, וע"ע בח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ה ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ז' ובחזקה רבה חאה"ע סי' רצ"ט ובאור שמח פ"ג הט"ו מגירושין

בא"ד וי"ל דחשיבי בני כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוו בני כריתות. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' א' וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' ס"ח ובח"ס אה"ע ח"ב סי' ב' ובת' משיב דבר ח"א סי' ה' ובאור שמח פ"ב הט"ו מגירושין

דף כ"ג ע א והוא שהיה גדול עומד על גביו, ע' בס' התרומה סי' קי"ח ובת' עונג יו"ט סי' ב'

שם עכו"ם לדעתיה דנפשיה עביד, אין זה ענין להא דאמרינן בשבת קכ"א ע"א וביבמות קי"ד ע"א עכו"ם אדעתיה דנפשיה עביד. דהתם הכוונה דעושה בשביל שכרו והנאתו, משא"כ הכא אפילו אינו נוגע כלל להנאת עצמו, מ"מ נוגע לאמונת הלב שאינו מתאים עם דעת ורצון הישראל, ועמש"כ בחידושי לזבחים ד"ב ע"ב ולחולין י"ב ע"ב בתוד"ה מאן וע"ע בת' ח"צ סי' א' ובת' הגרע"א סי' ד' וסי' כ"ג ובחוט המשולש בחלק התשובות להגאון ר' הלל ז"ל סי' ג' ובת' עונג יו"ט סי' ל"ב וע"ע בבית שמואל סי' קכ"ג סק"ה ובת' עין יצחק חא"ח סי' ה'

שם והא ודאי נכרי אדעתא דנפשיה קעביד, ע' אור זרוע ח"א סי' תקל"ד

שם ורב יהודא אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ור"א היא כו' מאי אינה תורה א"ר אבא כאן הודיעך שאין כח לשמה ור"מ היא כו', ע' מעין החכמה דף קל"א ע"א

במשנה הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחש"ו וסומא ונכרי, והנה אם שלח על ידם שיתנו גט לישראל ומינה הבעל בכתבו לאותה פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר כמבואר בסי' קמ"א סל"ה לענין שולח גט ע"י כותי מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא. ובנה"מ סי' קפ"ב סק"ב כ' דה"ה לענין מו"מ אם