אור הישר (נשים א) קכ

שם ולגט ישן אין חוששין שהרי נתייחד עמה ע' בסוגיין ע"ב תוד"ה שמא פייס ובת' הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ב

שם והלכתא משעת כתיבה. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' כ"ד ובת' הריב"ש סי' רמ"ז

שם מ"ט דריש קסבר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תת"ר

, תוד"ה אף כתובה. יש מקומות שנוהגין לכתוב הכתובה בע"ש ולחותמה במוצאי שבת כו', ע' תומים סי' מ"ג ס"ק י"ד

ע"ב אמר לעשרה כתבו גט לאשתי א"ר יוחנן שנים משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל אמר כולם משום עדים כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף צ"ב. שם אי חתום בתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתר"ג ובת' הריב"ש סי' תט"ו

תוד"ה שמא פייס. פי' בקונטרס שמא נתייחד עמה והוי גט ישן ואין נראה לר"ת דהא בפ' מי שאחזו קאמר ולגט ישן אין חוששין כו' ע' בת' הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ב

בא"ד ומיהו גם על פיר"ת קשה אההיא דכ"ז שאעבור נגד פניך ל' יום כו'. ע' בס' צבי גאון יעקב סי' כ'

דף י"ט ע"א כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ר"ל

במשנה על יד של עבד ונותן לה את העבד, ע' בתוס' רע"א משה"ק בשם הקרבן עדה ומה שתירץ בס' המאיר לעולם ח"א סי' ה'

שם והלא לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ע' בס' צבי גאון יעקב סי' א

תוד"ה דיו דיותא. אור"ת דדיו שלנו הוא קרוי דיו ולא אותו שעושין מעפצים כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תקמ"ב

תוד"ה דיו ע"ג דיו. ואור"י דלקמן ודאי שכתב הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשיב כתב כו', ע' תרומת הדשן סי' מ"ח ובת' עין יצחק חא"ח סי' א' ובס' חזקה רבה חי"ד סי' רי"ש

בא"ד משום דמתניתין משמע ליה דבכל ענין פטור אפילו כתב גט או ס"ת שלא לשמה ומעביר עליו בשבת קולמוס לשמה כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' פ"ה ובת' הגרע"א סי' קכ"ט

ע"ב והא לא ידעי למיקרי בדידעי כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק' ובת' הרא"ש ריש כלל ל"ו

שם ואלא מאי קמ"ל דכל לשון כשר תנינא גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר אי מההיא ה"א ה"מ בגיטין כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תשע"ט וסי' אלף קצ"א ובת' מהרי"ק סי' ע"א ובתומים ר"ס ס"ח

שם הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייה, ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ג וסי' קס"ו

תוד"ה צריכי, והיה רגיל ר"י לקרות קודם הנתינה ולאחר הנתינה כו'. ע' אבני מלואים סי' ל"א סק"ד

דף כ' ע"א בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה וליכא. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רפ"ג ובת' פמ"א ח"א סי' כ"א ובנובי"ת חאה"ע סי' קי"ג ובת' הגרע"א סי' קט"ז קי"ז קי"ח קי"ט ק"כ

שם א"ר חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמו באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן כו', ע' בת' הגרע"א סי' ע' ובקצוה"ח סי' מ"ח סק"ב ובס' צבי גאון יעקב סי' א'

שם דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דר"י וחכ"א אין השם מן המובחר. הנה בכל המקומות בש"ס בלתי מוזכר בפלוגתא זו רק ר' יהודא וחכמים, אמנם מקור הברייתא היא במס' סופרים פ"ה ושם איתא נמי דעת ת"ק דאמר מוחקו וכותב את השם. וכה"נ בירושלמי שבת פי"ב ה"ה ע"ש, ולא ידענא מדוע השמיטו דעת ת"ק בכה"מ בגמרא באופן דבמקור הברייתא היא דעה הראשונה. וע' תשב"ץ ח"א סי' קע"ז ובמש"כ בחידושי לקמן ג"ד ע"ב וע"ע בס' יראים סי' ט' וסי' ט"ז ובמפרשים שם ובנובי"ק חא"ח סי' א'

שם כתבו על איסורי הנאה כשר כו', ע' בת' הרשב"א סי' תר"ג ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק סמ"ך וע"ע במל"מ פ"ה ה"א מה' אישות ובדו"ח להגרע"א מערכה י"א ובעמק יהושע סי' ו' ובס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ז

שם נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה משמיה דרבים וקלסוה, ע' בנועם ירושלמי למס' פאה פ"ח

שם ליק הא דחק תוכות הא דחק יריכות כו'. ע' בת' הרא"ש סוף כלל שלישי ובס' התרומה סי' קט"ו ובתרומת הדשן סי' רכ"ח ובת' מהרי"ק סי' צ"ח ובת' משאת בנימן סי' צ"ט

שם לא היה כתבו שוקע אלא בולט כו' ע' אור זרוע ח"א סי' תקס"ג

רש"י ד"ה עליו קולמוס. על כל אות ואות, ע' אור זרוע ח"א סי' תקנ"ו

רש"י ד"ה אקנויי אקנו ליה רבנן. והוי כמאן דיהיב לה איהו כך. ע"ל בסוגיין ע"ב בתוד"ה אשה ובחידושי הרשב"א שם.