אור הישר (נשים א) קיח

כלל לכתחילה לאמר דאיכא מאן דס"ל דלא ניחא לעבדא בהפקירא דהנסיון מעיד דניחא ליה, אלא דרבנן סברי דאין אנו מתחשבין עם ניחותא דגוף העבד. רק עם ניחותיה הנפשית לפי ערך השגתינו אנו לטובת מטרתו האמתית שמתירו לקהל ובמק"א הארכתי בזה

תוד"ה האומר תנו גט אי גרס תן גט זה אתיא מתניתין כר"מ דוקא א"נ אפילו כרבנן וכגון שאינו מוסרו מיד ליד כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ז ובקצוה"ח ס"ס קכ"ה

תוד"ה לא יתנו. דאע"ג שמינה המגרש בחייו השליח לא חשיב להיות כמותו אחר מותו לאילו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאחר מיתה כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ד'

תוד"ה תנו מנה. ואשמעינן דלא תקון מעמד שלשתן בשטר כו' ע' בת' הגרע"א סי' רכ"א ובקצוה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"ד

ע"ב טעמא דמת הא מחיים נותנין טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו אין נותנין, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויחי סי' ל"ג אות ג'. שם ושכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו נותנין כו', ע' אור שמח פ"ב הי"ב מה' גירושין

שם נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך לדידך ולכל דאתו מחמתך, ע' בת' הרשב"א סי' תתקכ"א וסי' תתקע"א ובת' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' וסי' י"א ושם ריש כלל ס"ט

שם אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות ה"נ דלא קנו כו', ע' קצוה"ח סי' ס"ו ס"ק מ"א

תוד"ה גופא. אוריב"א וכן ר"ת שבמעמד שלשתן קנה בע"כ של לוה או של נפקד כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קצ"ב ובקצוה"ח סי' קצ"ד סק"ד

בא"ד וי"ל דלא תקינו מעמד שלשתן בכתובה דאפשר שלא תבא לידי גוביינא לעולם. ע' בת' מהר"ם אלשיך סי' ד'

תוד"ה במעמד. אור"ת דלא תקינו מעמד שלשתן בעכו"ם כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תתקע"ד ובת' הריב"ש סי' רכ"ב ובת' הגרע"א סי' קצ"ד ובקצוה"ח ס"ס קס"ג

בא"ד ואם הנותן עכו"ם נראה דקנה דאם ממונו של ישראל הפקיעו ע"י מעמד שלשתן כו', ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ט ובאור שמח פ"ג סוף הט"ו מגירושין

תוד"ה לדבר הך סוגיא אליבא דר"ה קיימא דאית ליה אדם מקנה דשלב"ל כו', ע' תומים ר"ס ס"א

בא"ד וי"ל דעכו"ם ועבד איתנהו בעולם אלא שמחוסרים גירות ושחרור כו' ע' נובי"ת חאה"ע ס"ס נ"ד ובקצוה"ח סי' ס"א סק"ג

דף י"ד ע"א בההיא הנאה דקא משתניא ליה בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעביד נפשיה. ע' ראב"ן סי' פ"ג

שם הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא כו', ע' תרומת הדשן סי' שמ"ז

שם א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר, וה"נ ס"ל לר"נ בב"מ ל"ה ע"א גבי שומא בטעות, וע"ש ס"ו ע"א תוד"ה התם ובב"ב מ"א ע"א תוד"ה א"ל מחילה בטעות ובת' מהר"ם אלשיך סי' קכ"ד וע"ע בת' הרשב"א סי' תתקנ"ה ובת' הרמב"ם סי' רי"ב ובת' הרא"ש כלל ס"ט סי' ט' ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב סי' מ"ח

שם הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תשצ"ג ושם ח"ד סי' י"ב וסי' ר"מ ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רע"ה ובת' מהר"ח או"ז סי' רל"ה

רש"י ד"ה ודכו"ע הולך כזכי דמי. ואם היה במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר. ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ז

תוד"ה ולא פש. פר"ח וכן ר"ת שהיו בעלי דינין מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקל"ו ובת' הרא"ש כלל ס"ו סי' ז' ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב סי' ש"א

בא"ד אע"ג דאית ליה מיגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי כו', ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' רכ"ח

ע"ב הוו קא מצערו ליה א"ל חזי מר היכי קא עביד אמר להו טב רמו ליה כו'. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קמ"ב ובת' הריב"ש סי' קע"א

שם אומרין כפותו כופתין אומרין הרוגו הורגין כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' א'

שם הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קל"ו וסי' שכ"ו

שם ר"פ אמר הא והא בבריא הא דמית מקבל בחיי נותן הא דמית נותן בחיי מקבל כו', ע' בת' הרא"ש ריש כלל ס"ב ובתמים דעים להראב"ד סי' ס"א ובת' סי' ר"ז וסי' שמ"ו

רש"י ד"ה אמאי תיעבד הכי שנתרצית להחזיר מיד. ע' בת' עונג יו"ט סי' קס"ה

רש"י ד"ה הא והא בשמ"ר. דהולך דידיה זכי הוא, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"ס ובשו"ע