אור הישר (נשים א) קיז

זכי נמי לחבריה. ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"ד ובת' הגרע"א סי' קל"ג וע"ע בת' משאת בנים סי' ל"ב

תוד"ה כל האומר. ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' פ"ד וסי' תכ"א תתקס'"ו

בא"ד ור"י הביא ראיה מתוספתא דקתני בהדיא תן מנה לפלוני כו', ע' תומים ר"ס קכ"ה

דף י"ב ע"א ע"כ ל"ק ר"א התם אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה כו', הנה הכא ובב"מ ד"ט ע"ב הוא שיטתיה דר"א הכי. ולטעמיה אזיל דס"ל במס' דמאי פ"ד מ"ג דא"צ לקרות שם למעשר עני של דמאי. וכדאוקים אביי בנדרים פ"ד ע"ב משום כיון דאילו מפקר נכסיה והוה עני ושקיל ליה, אולם קשה הלא בכמה וכמה מקומות בש"ס וראשון לציון הוא בברכות מ"ז ע"א אוקמינן לסתמא דמשניות משום כיון דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה, וכן בשבת קל"א ע"ב גבי צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו בשבת שהוא חייב הואיל ובידו להפקירן וע' תוס' מנחות מ"ד ע"א ד"ה טלית ע"ש, האם כל המשניות אתיין אליבא דר"א הלא רבנן בנדרים שם פליגי עליה וסברי נכסי לא מפקר אינש דמירתת דילמא זכי בהו אינש אחרינא ע"ש

ואפ"ל דכל הני אוקימתות בש"ס ס"ל דלא כאוקימתא דנדרים שם בפלוגתתם דדמאי דפליגי בסברא דאי בעי מפקר כו'. אלא כאוקימתא דמכות י"ז ע"א דר"א סבר כיון דממונא הוא פרושי מפריש ורבנן סברי כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש

אמנם האמת הגמור הוא לע"ד ע"פ ההתבוננות הנכונה בדעת ר"א מאי סברא היא זו לאמר דבשביל זכות פעוטה בפאה זו יפקיר לכוליה נכסיה ובאמת אולי יבוא מי שהוא ויזכה בכל נכסיו כדקא אמרי רבנן בנדרים שם, ובע"כ הוא עפמש"כ בחידושי לזבחים ל"ב ע"א בראיות הרבה גדולות ונכונות שאחזו בש"ס דכל שיש תקנה לאיסוריה אף דהתקנה לא נעשתה מ"מ הוקל איסוריה מפני אפשרות התקנה בשביל מציאותה אפילו בדרך רחוקה ע"ש מש"כ באריכות דכלל זה הוא אליבא דכו"ע. ועפ"ז פלוגתתם דהכא הוא דר"א סבר כיון דאיכא המציאות של דאי בעי מפקר לנכסיה אע"ג שהוא רחוק מ"מ קיל עי"ז איסוריה ויהיב ליה זכותא לזכות לעצמו, ורבנן נמי לא פליגי אהאי כללא אלא דסברי לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני כדאמר הכא, ועמש"כ בחידושי לנדרים פ"ד ע"א וע"ע בס' עולת שמואל . ח"א סי' ע"ו

שם ור"א האי לא תלקט מאי עביד ליה מבע"ל להזהיר לעני על שלו, פי' דלא מצי למימר בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כש"כ כמש"כ בת' מהר"ם ב"ב ל תתקמ"ב וע"ע במשך חכמה לפ' אמור בפסוק ובקוצרכם את קציר

שם ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך, רשאי כו', ע' שאילתות פ' משפטים סי' סמיך ובהעמק שאלה שם אות ה'

תוד"ה אלא דכתיב. וא"ת למ"ד בפ"ק דתמורה כל מילתא דארל"ת אי עביד מהני א"כ קני העני, ע' נובי"ת חאה"ע סי' קי"א

ע"ב אלא לאו ש"מ אינו יכול ש"מ ת"ש דא"ר יוחנן כו' ש"מ יכול הרב לאמר לעבד עשה עמי ואיני זנך. הנה דוגמא כזו מצינו בנזיר כ"ב ע"א, דמעיקרא פשיט הש"ס בעל מיעקר עקר ובתר הכי מיהדר למיפשט בעל מיגז גייז, והקשו התוס' שם דאין זה שיטת הש"ס ע"ש ולפ"ז תחול קושיתם גם בסוגיין. אולם לפ"מ דתירצו התוס' שם דהוא להודות דפלוגתא דתנאי היא ע"ש, לפ"ז מובן פירש"י דהכא שכ' וז"ל. ת"ש דאיכא אמורא אחרינא דפליג עליה דרב ע"כ הרי דבזה הבליע רש"י קושית התוס' ותירוצם בנזיר. דגם הכא כוונת הגמרא להורות דפלוגתא דאמוראי היא. אכן גם בב"ב ד"ה ע"ב נמצא כזאת והתם ליכא למיתלי בפלוגתא דתנאי או דאמוראי

רש"י ד"ה וכ"ת ודאי קבלת שליח זו אינה חוב דאי בעי מריה זריק ליה גיטא ברה"ר בתוך ד' אמות, ע' חזקה רבה חאה"ע ס"ס קמ"ג

תוד"ה פחות מש"פ. ואור"י דהכא היינו טעמא שאין בדעתו של מקדיש שיחול על פחות מש"פ. ע' בס' עמק יהושע סי' ו'

דף י"ג ע"א אדרבא הרי הוא מתירו בבת חורין עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא ליה כו', אולם גם לר"מ משכ"ל שהשחרור יהיה זכות לעבד כגון שהוא חצי עבד וחצי ב"ח שאסור בשפחה כמו בבת חורין. ולזה יועיל זכות השחרור שמתירו עכ"פ בבת חורין כמש"כ בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ק"י

שם א"ר זביד לעולם בבריא וכדרב הונא א"ר מנה לי בידך תניהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה ר"פ אמר לעולם בשכ"מ כו' ע' קצוה"ח סי' קכ"ו סק"ז

תוד"ה עבדא. וא"ת והא דקאמר התם והא קיי"ל ודאי דעבדא בהפקירא ניחא ליה מנלן והא רבנן פליגי אר"מ ולית להו בהפקירא ניחא ליה כו' לולא דברי התוס' היה נלע"ד דאין סברא