אור הישר (נשים א) קטז

הוי שחרוריה שחרור דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליה רשות יורשין ע' קצוה"ח סי' קפ"ח סק"ב ובאור שמח פ"ב הט"ו מה' גירושין

תוד"ה אע"פ אלא תקנתא דרבנן הוא היכא דקים לן בסהדותא שהוא אמת כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סוף סי' ה' וע"ע בתומים ר"ס ס"ח

תוד"ה מקרעין. אבל לשון מקרעין לא משמע כפי' הקונטרס דהו"ל למימר מסרטין ור"ח פי' כו', ע' בת' מהרי"ק סי' קמ"ב

תוד"ה לא יתנו. ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כו' ורש"י בעצמו חזר בו כו'. ע' העמק שאלה לשאילתות . פ' ויחי סי' ל"ג אות ג'

דף יוד ע"א מילתא דאיתא בקידושין לא קתני, ע' אור שמח פ"ג ה"ד מה' אישות ובפ"א מה' גירושין במלואים ושם פ"ג הט"ו

שם בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקידושין ליתא. ע' בת' שיבת ציון סי' פ"ג ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' צ"ה ענף ב'

רש"י ד"ה ה"ג אלא ומחובר איתא נמי בשטרי קידושין כו' איתקש הויה ליציאה כו'. ע' בת' הרשב"א סי' ת"ר וסי' תר"ג וסי' אלף רכ"ו רל"ג

, בא"ד וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל כו', ע' אבני מלואים ר"ס ל"ב

תוד"ה כי קתני. וא"ת והאיכא זמן ששוו גיטי, נשים לשחרורי עבדים כו'. ע' בס' כתונת פסים ליבמות דף י"א ע"ב ובמעין החכמה דף קל"א סוף ע"ב

תוד"ה בשליחות בע"כ. פי' בקונטרס כו' ואין נראה דאי מיירי בשליחות בע"כ רבנן נמי מודו דחוזר בעבד ואין זכין לו בעל כורחו כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ק"י

ע"ב דאי לאו דכותי חבר הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה, ע' בת' הרא"ש כלל נ"ט

במשנה כל השטרות העולים בערכאות של נכרים אע"פ שחותמיהם נכרים כשרים חוץ מגיטי נשים כו'. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קכ"ו ובמיוחסות סי' קכ"ב וע"ע בת' הרשב"א ח"א סי' תתקפ"ב ובת' מהרי"ק סי' ע"א

שם אלא מתנה במאי קא קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתצ"ה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתע"ב ובת' אבקת רוכל סי' ע"ב

שם אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואבע"א תני חוץ מכגיטי נשים. ע' מה שהאריך בזה בת' הריב"ש בסימנים נ"א קמ"ב ריג ש"ה תצ"ג

שם והאמר ר' אבא מודה ריא במזוייף מתוכו שפסול הב"ע בשמות מובהקין כו', ע' בת' הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה ובת' באר יצחק חאה"ע סי' ט'

תוד"ה חספא. פי' בקונטרס דהו"מ לשנויי בעדי מסירה ור"א היא כו' וקשה דאדרבה תירוץ דבעדי מסירה ור"א נשאר לפי המסקנא כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קע"ב

בא"ד אבל בשטר שחותמין בו נכרים שאין בו לא עדי מסירה ולא עדי חתימה שכשרים להעיד ולא הודאת בע"ד לא חשיב שטר לקנות על ידו, ע' קצוה"ח סי' מ"ב סק"א

בא"ד אבל אין לאמר דלהכי חשיב ליה חספא בעלמא משום דמתניתין כיילא שטר מתנה כו', ע' תומים ר"ס ס"ח

דף י"א ע"א רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן, ע' בת' אבקת רוכל סי' ע"ה ובת' הריב"ש סי' קמ"ג ובח"ס אה"ע ח"א סי' מ"ג

שם והא לא ידעי למיקרא בדידעי. ע' בת' הרשב"א סי' תתקפ"ה ובתומים סי' מ"ה סק"ה

שם והא בעינן כתב שאינו יכול לזייף וליכא כו'. ע' בש"ך ותומים סי' מ"ב סק"א ובת' באר יצחק חא"ח סי' ט"ו

תוד"ה בדאפיצן. משמע דבלא אפיצא יכול להזדייף וא"ת והאיך אנו כותבין בקלפים שלנו דלא אפיצן כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' תקל"ה ובמש"כ בחידושי למנחות ל"א ע"ב

ע"ב במשנה האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי כו', ע' קצוה"ח סי' קפ"ב סק"ב ובת' הגרע"א סי' קצ"ד ובח"ס אה"ע ה"ב סי' ו' וסי' מ"ג ובס' חזקה רבה חא"ח סי' ס"ח

תוד"ה בגיטי נשים בירושלמי בעי הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד הרי שהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות היא לה כו', ע' תרומת הדשן סי' רל"ז

תוד"ה יתיב אור"ת דאין זה רב הונא שמזכיר סתם בכל הש"ס דאותו היה גדול הרבה מר'. ירמיה ולא הוה יתיב קמיה כו' ע"כ, לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפמש"כ התוס' בפסחים ק"ו סוף ע"ב, דרב ירמיה לחוד ורבי ירמיה לחוד, ורבי ירמיה תלמיד חבר דרב הוה כדאמרינן בברכות כ"ז ע"ב. וע' פסחים ל"ז ע"א רש"י ד"ה בייחוד ובתוס' קידושין מ"ו ריש ע"א ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד ושמואל שהיה רבו של רב יהודא היה צריך לרב הונא כדאמר בריש פרקין בעא מיניה שמואל מרב הונא כו', ע' בת' בית אפרים סוף חי"ד ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ה ע"א

תוד"ה התופס. וי"ל דר' יוחנן מחלק בין מציאה לב"ח דשאני מציאה דמגו דזכי לנפשיה