אור הישר (נשים א) קיד

ב"מ סי' קמ"ו ובמש"כ בחידושי לחולין י"ג ע"א בתוד"ה בעא מיניה

שם שנים שהביאו גט ממדה"י צריכין שיאמרו בפנינו נכתב בפנינו נחתם או א"צ א"ל א"צ ומה אילו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מיהמני לרבא ניחא כו'. ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ט וסי' תקס"א וסי' אלף רכ"ח

שם בי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן והא אשה דלא שכיחא כו', ע' אור שמח פ"ז הי"ד מגירושין

שם הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עליה אלא להקל עליה ע' בת' הריב"ש סי' מ"ג

תוד"ה אילימא חרש. ולא בעי למימר כגון אלם כו', ע' ברא"ש ובת' הריב"ש סי' ר"מ ובקצוה"ח סי' מ"ו ס"ק י"ט

תוד"ה אי הכי. ומתחילה כתב רש"י בפירוש כתב ידו דהך קושיא דאי הכי יכול נמי ואי הכי חד נמי איירי למאי דס"ד מעיקרא דרבה לית ליה דרבא כו', ע' תומים סי' מ"ו סק"ד

תוד"ה בשניסת, וא"ת ולחשביה בהדי ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר, ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' גירושין

ע"ב בפני כמה נותנו לה ר' יוחנן ור' חנינא ח"א בפני שנים וח"א בפני שלשה כו', ע' מיוחסות סי' קי"ב וסי' קמ"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקפ"ג ובס' התרומה סי' קי"ט

שם מ"ד בפני שנים קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין כו', ע' בת' הריב"ש סי' שי"ח ובטו"א לר"ה ר"פ ראוהו ביד בד"ה והא דקאמר ובנחל יצחק סי', י"ז ס"א

שם נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים, שונים, ע' תרומת הדשן סי' רל"ב

שם אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב א"צ ע' בס' התרומה סי' קי"ז

רש"י ד"ה ממונה אגיטין. והוו ממנו גברא רבה לאורויי היכי נעביד, ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' נ"ד וסי' ס"ה ושם חא"ח סי' נ"א

דף ו' ע"א רש"י דיה משכונה לשכונה. סתם שכונה שלשה בתים כו' ע' אור זרוע ח"א סי' תרי"ח

רש"י דיה דניידי. אינן משתהין בבתיהן שטרודין בסחורה ואין מכירין חתימות שביניהם, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ח'

תוד"ה שאני. מכאן פוסק ר"ת דהשתא בזה"ז צ"ל בכל מקום בפני נכתב כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ג'

ע"ב מאי אי עבדת אהנית דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה כו'. ע' ש"ך חו"מ סי' מ"ו סק"ט ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רע"א

שם וא"ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין, ע' בס' יראים סי' ט"ז ובמפרשים שם ובס' המכריע דפוס לובלין חא"ח סי' ה' ובאו"ז ח"א סי' תקמ"ג

שם שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה כו', ע' בס' העתים סי' י"ג

רש"י דיה ותזנה עליו פלגשו. ותזנה סרחה עליו, ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ה

תוד"ה אמר. וכן פי' ריב"א בשם רבינו אליהו דדוקא שמתכוין לכתוב הפסוק לדרשה כי הכא אבל כשאדם שולח איגרת לחבירו מותר שיכתוב לשון המקרא כוי, ע' בת' הרשב"א סי' ע"ח ובמיוחסות סי' רל"ה

בא"ד רבי מונא שלח כתב לר' אושעיא ברבי שימי ראשיתך מצער היה מאד ישנא אחריתך כו', ע' ראבי"ה סי' תתע"ח

בא"ד כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט כו'. ע' ברכי יוסף ר"ס ל"ב

תוד"ה זבוב. דאפילו פילגשים לא היו דרכם להחזר אחר זנותם כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' קנ"א

תוד"ה עירבתם. משום דבעירובי תחומין מחמרינן טפי שיש לה סמך מן הפסוק וכ"מ בפ' מי שהוציאוהו דמ"ו גבי הלכה כדברי המיקל בעירוב רב פפא אמר איצטריך סד"א ה"מ בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין אימא לא ע"כ, וקשה הלא על דברי ר"פ צריך הש"ס שם להביא ראיה, דקאמר ומנא תימרא דשני לן בין ע"ח לע"ת דתנן כו' ע"ש, ולפ"ד התוס' הרי דברי ר"פ מדוייקים מאד בלי שום ראיה, רק דמשו"ה הוה סיד לאמר דרק בעירובי חצירות הלכה כדברי המיקל, משום דלית לה סמך מן הפסוק משא"כ עירובי תחומין. וכדהאריך נמי רש"י בשבת ל"ד ע"א ע"ש וצ"ע כעת. וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' תצוה סי' ס"ג אות ד'

דף ז' ע"א קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ז סי' ב'

שם בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס כו'. ע' תורת האדם להרמב"ן סוף ענין אבילות ישנה

תוד"ה השתא בהמתן של צדיקים. אור"ת דלא פריך אלא גבי מידי דאכילה כו' ע' תרומת הדשן סי' מ"ג

תוד"ה והוא יפילם חללים. בפ' בתרא דזבחים דרשינן דום בענין אחר כו' ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין.