אור הישר (נשים א) קיב

במשנה

המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפני נכתב בפני נחתם ע' בת' הרשב"א סי' אלף רכ"ח שם המביא גט בארץ ישראל א"צ שיאמר בפני נכתב ובפ"נ. עמש"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו לקמן ד"ט ע"א ובתשובותיו סי' אלף קע"א

תוד"ה המביא גט. אע"ג דלשאר שטרות נמי קרי גט כו', ע' במגילת אסתר לסה"מ שרש שני

בא"ד ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט בת' אור"ת משום דגט גימטריא י"ב כו', ע' הרשב"א סי' אלף ר"כ ובתשב"ץ ח"א סי' ו'

תוד"ה ואשקלון. אבל קשה דרקם וחגר משמע הכא דהוו חו"ל כו', ע' משך חכמה לפ' לך בפסוק הגם הלום ובס' כלכלת שביעית

תוד"ה ואם יש עליו עוררין בסה"ד. ואי הדר לא אתי לוה וטעין מזוייף הוא נראה דתו התוס' מהימן כיון דהוחזק בהיתר ע"כ. כה"ג כ' התוס' בכתובות כ"ו ע"ב דיה אנן אחתינן, וע' באר יצחק חי"ד סי' י"ח וצ"ע מה שהאריך ברי התוס' בתומים סי' ס"ט ס"ק י"א ובקצוה"ח ס"ס רנ"ה ובס' חזקה רבה חי"ד סי' פ"ב

ע"ב מאי בינייהו א"ב דאתיוה בי תרי א"נ ממדינה למדינה בא"י א"נ באותה מדינה במדה"י, ע' יש"ש ליבמות פ"ד סי' ט"ז ובת' הריב"ש סי' שי"ח

שם עד אחד נאמן באיסורין אימור דאמרינן עד ה"א אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של הכא ספק של שומן דלא איתחזק איסורי אבל הכא דאיתחזק איסור דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים. וקשה דהכא משמע דאי לא הוה איתחזק איסורא דאשת איש אז הוה סגי בעד אחד ואילו בקידושין ס"ה אמרינן דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ובזה הלא לא איתחזק עדיין איסורא דאשת איש ובכ"ז בעינן שני עדים. ובע"כ דבדבר שבערוה לא סגי עד אחד דילפינן דבר דבר מממון כדפירש"י הכא ע"פ סוגיא דהתם וע' ראב"ן סי' ס"ד, ולפ"ז כל איתחזק איסורא דהכא נפל בבירא, והכי הול"ל אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין בשאר איסורין אבל הכא הוא דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. וצ"ע כעת, וע"ע בת' מהרי"ק סי' ע"ב ובס' עולת שמואל ח"א סי' ל'

והנה באור זרוע ד"ה שחיטה סי' שס"ז הקשה עפ"מ דאמרינן הכא היכא דאתחזק איסורא אין עד אחד נאמן א"כ גדול ששחט האיך נאמין לו הא קיי"ל כר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכאן לא נודע לנו ששחטה ואימור הרגה בקופיץ ע"ש שהאריך בזה. והנה משמע דעצם קושיתו מוסבת יותר לפירש"י דהכא שהביא ראיה דעד אחד נאמן באיסורין מהא דמהמנינן ליה על השחיטה ע"ש, וע"ז גופיה תפול קושיתו מדוע באמת נאמינו, ולעד"נ דדברי רש"י עניים במקום זה ועשירים במק"א דבחולין ד"י ע"ב אהא דעד אחד נאמן באיסורין פירש"י וז"ל דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה וזבחת מבקרך ומצאנך ושחט את בן הבקר ואכלי כהנים על ידו ולא הזקיקו להעמיד עדים בדבר ע"ש וא"כ הלא חיליה דרש"י סמיך אקראי, וע"ע באור זרוע ה' גיד הנשה ס"ס תנ"א

רש"י ד"ה ומשני עד אחד נאמן באיסורין שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב. ע' רש"י חולין ד"י ע"ב ד"ה עד אחד ובמה שהארכתי בחידושי שם וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתרט"ו

רש"י דיה ואין דבר ערוה ראוי להתירו בפחות משנים דיליף דבר דבר מממון כו' ע"כ, הלשון קשה קצת דפתח באינו ראוי דהוא כמו מצד הסברא ומסיק בגז"ש דדבר דבר. הלא גז"ש היא מסיני וע' רש"י פסחים ס"ו סוף ע"א, א"כ ילפותא גמורה היא כאילו היה כתוב בקרא, ומה מקום להקדים דמצד הסברא אינו ראוי, וע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ה אות ט' ועדיין צ"ע

תוד"ה דאתיוה, ומפרש ריב"א דאתיוה בי תרי ואמרי שהבעל שלחם דתו לא מהימן לאמר לא שלחתים כו', ע' בת' הרא"ש כלל מ"ה סי' יוד

תוד"ה עד אחד קמא. ומה שאנו סומכין על הנשים בשחיטה אע"פ שאין יודעות