אור הישר (נשים א) קי

דף ק"ח ע"א רש"י ד"ה ועל העתיד לגבות נמצא שכר המצוה על הנותן. ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' ל"ב

תוד"ה ועל העתיד. פי' בקונטרס אפילו לא נגבה לבסוף וקשה לרבי חדא דהו"ל למיתני ועל העתיד לגבות ותו לא כו'. ע' תומים סי' ס"ו ס"ק ס"ו

תוד"ה הא מני חנן ור"ת מפרש דאיירי דוקא במזונות אשתו ומשו"ה פטור כו'. ע' שעה"מ פי"ב הכ"א מה' אישות

בא"ד הגע בעצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה ויהיב לי משכוני כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רט"ז

ע"ב במשנה הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"נ

תוד"ה אדמון אומר. ועוד דלעיל פרק הנושא אמרינן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו כו', ע' בת' אור גדול סי' יוד

דף ק"ט ע"א במשנה עכשיו שאבא פסק מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור כו', פי' ובזה כפינן ליה וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רנ"א ובח"ס אה"ע ח"א סי' קנ"ב

שם למאן אילימא לאב איפכא מיבעי ליה. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קמ"ז

במשנה העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר כו' וחכ"א איבד את זכותו, ע' בת' הרשב"א ס"ס תתקס"א ושם ח"ד סי' קמ"ב

שם עשאה סימן לאחר איבד את זכותו. ע' בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"א ושם ריש כלל פ"ו וריש כלל צ"א ובת' הריב"ש סי' קמ"ה רנ"ב

רש"י ד"ה איבד את זכותו אפילו לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי. ע' בת' הרמ"א סי' ל"ג

תוד"ה תשב אבל התנו עתה וקדש לאחר זמן כו'. ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' פ"ב

בסה"ד ודוקא באב הפוסק ע"י בתו ולא האשה , ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו. ע' ראב"ן סי' ל"ח ובמש"כ בחידושי לעיל ק"ב ע"א

תוד"ה אדמון. לא הי"ל לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דשני אבל התם לאו הודאה הוא ע' שער המשפט סי' סק"א

ע"ב אבל הדיינין חותמין אע"פ שלא קראוהו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קמ"ו ובת' הריב"ש סי' שפ"ב

שם אמר אביי האי מאן דמוקים אפוטרופוס נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ט"ו ובקצוה"ח סי' ק"ח סק"ה

שם בארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כו"ע ל"פ דמצי מדחי ליה כי פליגי בחד דאתא מכח ארבעה כו'. ע' בת' הרא"ש ריש כלל י"ח וסוף כלל פ"ו

שם אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעוי דינא בהדייהו ע' ראב"ן סי' ק"י ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד ר"כ סי' קע"ז

תוד"ה א"ל. דאילו היה זכור היה הוא עצמו טוען בשביל היתומים כדקי"ל טוענין ליורשין. ע' ראב"ן סי' ק"ז אות ב'

תוד"ה אם טען. דמיירי כגון שאין כ"י העדים יוצא ממק"א ולכך נאמן לאמר חזרתי ולקחתי ממנו מגו דאי בעי אמר מזוייף הוא כו' ע' קצוה"ח סי' פ"ב ס"ק י"ג ובס' חזקה רבה חח"מ סי' קי"ז

תוד"ה ורבנן סברי. אבל הא לא מצי למימר בחד דאתי מכח חד מזבנינא ליה לארבע כו', ע' קצוה"ח ר"ס קמ"ח

דף ק"י ע"א באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כו"ע ל"פ כו', ע' ראב"ן סי' ק"ט

שם כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף קל"ו ושם ח"ד סי' י"ט ובת' הריב"ש סי' קמ"ה

שם דכו"ע עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית ודאי הפוכי מטרתא הוא, ע' בת' הרשב"א סי' אלף קי"ב

שם לא צריכא דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית כו', ע' בת' הרא"ש כלל ע' סי' א' ובכלל ע"ב סי' ב' וכלל צ"ח סי' ז'

שם תרגמא ר"נ אליבא דרב ששת כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש כו': ע' בת' הריב"ש סי' ק"ט ובתומים סי' ס"ז ס"ק י"א

, שם לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש מ"ס עביד אינש דיזיף ליומיה ומ"ס לא עביד אינש דיזיף ליומיה. ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה ורבנן. דמה שעשאה סימן לא הוה כל כך הודאה כו'. ע' חזקה רבה חח"מ סי' קי"ז

תוד"ה שלש ארצות לנשואין. תוספתא בד"א בזמן שהיה מיהודא ואירס ביהודא כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קמ"ז ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד קפ"ח סי' פ"א וע"ע בת' הרמב"ם